יש רגעים שאדם מרגיש כמו ילד קטן שאיבד את אביו, מסתכל לכל צד ובוכה מבפנים: איפה אתה
השאלה
שלום לרב... אני רוצה לשאול שאלה שקצת יושבת לי על הלב. יש רגעים שאדם מרגיש כמו ילד קטן שאיבד את אביו, מסתכל לכל צד ובוכה מבפנים: איפה אתה? האם הקב”ה רחוק באמת, או שהוא מחכה שנקרא לו?
התשובה
שלום לך יקירי. שאלה יפה וכואבת שאלת. צריך לגשת אליה בעדינות, כי מאחורי המילים מסתתר לב שמבקש דרך ולא רק תשובה מהירה. כאב וניסיון יכולים לעורר באדם צעקה עמוקה: אבא, איפה אתה? ובאותו רגע מתגלה שהקב”ה לא עזב. הוא מצפה לקול הזה, לקריאה הזאת, לחזרה הזאת. “אהבתי אתכם אמר ה'” אינו רעיון רחוק. גם כשאדם מסתובב מבוהל בעולם, הקב”ה כביכול מצפה שיפנה אליו, ואז ישמע בלבו: אל תדאג, איני עוזב אותך. הצרות אינן תמיד ביטוי לריחוק. פעמים הן קריאה של געגוע, של אב שמבקש לשמוע את קול בנו. אני מברך אותך שתזכה לדבר מתוך לב פתוח, ולהישמע גם במקום שבו פעם היה קשה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 345-347
לכל השאלות והתשובות