על מה יש להודות בהיותנו יהודים?

התשובה

תשובה: שאלה יפה שאלת יקירי. והתשובה לכך אכן לא נמצאת באמצע הסרט, כלומר במציאות של היום. התשובה נמצאת בהתחלת הסיפור, בו נבחרנו ע"י הקב"ה להיות לו עם סגולה מכל העמים, וכדרך אגב עקב זה מתחוללות המהומות אותם ציינת בשאלתך... ונכון, עדיין על פניו בתורה שטחית וטבעית לא ניכרת כרגע המציאות הזאת, וזאת כדי לאפשר לעם היהודי את זכות הבחירה, וממילא לקבל שכר על עשיית מצוות וכו', ואין כאן מקום להאריך בנושא, אמנם לרגע המיוחל הזה אנחנו מחכים... לסוף הסרט. בו יתגלה האור, והמסך יתרומם. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ומלאה הארץ דעה את ה', ואז כולם יוכלו לראות בצורה ברורה את מעלתם של ישראל. רק שיש כאלה שכבר מעכשיו זוכים להבין את זה, וזה בעצם מאפשר להם לחיות את החיים בצורה אחרת לגמרי, ויש כאלה שעדיין לא זכו ונשארים מתוסכלים בהשוואתם לאומות העולם (השוואה שבכלל לא אמורה להתחיל) ואסיים במשל נאה... כפרי אחד – נקרא לו ינקל'ה – חסר דעת ותבונה שנודע לו באקראי כי אביו הותיר לו במותו ירושה גדולה, הון עתק. מאז הקפיד ינקלה ללבוש חליפה מכובדת של בעלי עסקים, הלך ברחוב מעונב, ודאג שכל אנשי שלומו יראו בו כבעל בעמיו ולא איש פשוט מן השורה, ואף יקראוהו 'ינקלה הגביר'. [הדבר מזכיר את הכפרי שלאחר לחץ של ראש הקהל בעיירה מילא פיס, והנה בעת ביקורו של ראש הקהל בעיר הגדולה גילה שהלה זכה בפרס הגדול! הוא חזר לעיירה והגיע בשעה 2 לפנות בוקר, ודפק ארוכות על דלתו של הכפרי לבשרו. כשפתח הלה מנומנם בישר לו את הבשורה – אתה הגביר של העיירה!! פתח הלה זוג עיניים ואמר – מילא כולם עדיין לא יודעים, אבל אתה שכבר יודע – כיצד העזת להפריע את מנוחתו של הגביר של העיירה בשעה 2 לפנות בוקר!!??…] אחד ממכיריו שנכח בשינויים הללו, שאלו: ״הרי חלקך בירושה נמצא עדין אצל אחיך המתגוררים בעיר הסמוכה, ומדוע תבטא את עשירותך בחזותך החיצונית כשעדין לא הגיעה פרוטה לידיך מכל הירושה הגדולה?״ השיב הכפרי בפליאה: ״איני מבין מה ההבדל אם הירושה כבר באה לידי או שמא היא עדיין מונחת במקום אחר. עצם הידיעה כי אני עשיר מפלג, ושווי ממוני הוא כשל אחד משועי ארץ, גם אם הכסף אינו נמצא עדיין בהישג ידי, היא סיבה מספקת עבורי לכבד את מעמדי, לרכוש בגדים נאים ויקרים ולמתג את עצמי כאדם חשוב ונכבד״. הרי גם גביר גדול – וכי הכסף שלו עליו? הרי הוא בבנק, כך גם אני הכסף שלי בעיר הגדולה אצל אחיי… ההבנה בזה היא, כי תחושת השייכות שלו עם העושר גורמת לו לנהוג כעשיר, גם כאשר העושר אינו בהישג ידו. אנחנו בני ישראל, מלכים בני מלכים. בניו של הקב"ה, עם סגולה. עשירי רוח, ובניו של מי שלו כל הכסף והזהב שבעולם... פעמים ועדיין לא זכינו בפועל להתנהג כיהודים מן השורה, התנהגותנו רחוקה מרחקי אור מלהיות כאברהם יצחק ויעקב... אבל, ובכל זאת, זה לא משנה את העובדה שכבר כרגע אנחנו זרע ישראל! יכול להיות שהדרך עדיין רחוקה, יכול להיות שעוד יש לנו כברת דרך, אבל מיכון שכבר מעכשיו אנחנו ישראל, בניו של הקב"ה, עלינו להפנים את זה ולהתחיל לכבד את עצמנו ולנהוג בהתאם כראוי ונכון לבני מלכים! בהצלחה יקירי.