איך לא מעבירים לילדים פחדים ישנים שלנו
השאלה
כבוד הרב, אני שם לב שלפעמים אני מגיב לילדים שלי לא לפי מה שקורה עכשיו, אלא לפי פחדים שאני סוחב מהעבר. דברים שהפחידו אותי, משפטים ששמעתי, הרגלים שקיבלתי. איך עוצרים את המעבר הזה לדור הבא?
התשובה
שלום יקירי, ניכר שהשאלה באה ממקום אמיתי. התניות יכולות לעבור בלי שאיש ישים לב. כמו הקופים שכבר לא ידעו למה אסור לעלות לסולם, אבל המשיכו להכות כל מי שניסה, כך גם בבית עלולים להמשיך דפוסים שאיש כבר אינו יודע את מקורם. לפעמים הורה מגיב בעוצמה לא מפני שהילד עשה דבר חמור כל כך, אלא מפני שמשהו ישן בתוכו הופעל. פחד, בושה, זיכרון, משפט ששמע בילדותו. אם לא עוצרים לבדוק, אותו פחד ממשיך הלאה לילדים. העבודה היא לשאול: האם אני מגיב לילד שנמצא מולי, או לילד שהייתי פעם? האם זה גבול נכון, או התניה ישנה? האם אני מחנך עכשיו, או רק משחזר פחד? עצם השאלה כבר שוברת את השרשרת. ברכתי אליך, שתזכה לעצור דפוסים ישנים באהבה, ולהעביר לילדיך יותר אמון ופחות פחד. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 104-107