לפעמים אחד אומר: אני מחמיא כל הזמן
השאלה
כבוד הרב, אני מרגיש שיש פער בין מה שאני יודע שצריך להיות לבין מה שקורה בפועל. לפעמים אחד אומר: אני מחמיא כל הזמן. והשני אומר: אני לא מקבל שום מחמאה. איך שניהם יכולים להיות דוברי אמת? אולי המחמאה נאמרה, אבל לא נשמעה בתדר שהלב השני מסוגל לקלוט.
התשובה
ידידי היקר, שלום וברכה. צריך לומר את זה בעדינות: זה לא רק נושא ללימוד, אלא מקום שבו אדם יכול לפגוש את עצמו, לפעמים גם בלי הכנה מוקדמת. יש תדר רגשי שצריך לעבור כדי שמחמאה תיקלט בלב. מחמאה כללית שנזרקת לחלל האוויר לא תמיד נשמעת כמחמאה אמיתית. כל אדם זקוק לסוג אחר של הערכה, לפי הדימוי העצמי שלו ותפיסת עולמו. יש מי שזקוק לשמוע שמעריכים את חכמתו, יש מי שזקוק להכרה במאמץ, ויש מי שזקוק לשמוע שרואים את טוב ליבו או את מסירותו. תפקיד המחמאה מתקיים רק אם היא נקלטת. לכן צריך להכיר את בן הזוג ולהתאים אליו את המחמאות, בכמות, בנושא ובאיכות. ה׳ ייתן לך לב שקט, עין טובה, וסבלנות לעצמך ולמי שאיתך בדרך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 154-155