כיצד מתמודדים עם חרדה בתקופה קשה?
השאלה
שאלה: שלום לכבוד הרב... כל התקופה הזאת כבר ממש מורטת עצבים, אני מרגיש שאני מתמלא בחרדות ופשוט לא יכול לראות שום דבר טוב... אני ממש דואג... מה אפשר לעשות?
התשובה
תשובה: שלום וברכה. יקירי, התחושות שאתה חווה הן נורמאליות לחלוטין, זה מראה שאתה אנושי. כל תושבי ישראל, ובכלל היהודים בעולם חווים תקופות קשות יותר וקשות פחות, השנה האחרונה הייתה קשה בהחלט, ואנחנו אכן עוד בתוקפה של מלחמה, אמנם לא רק מלחמה גשמית אלא בעיקר מלחמה רוחנית, מלאה בשבויים רוחניים. המציאות שלנו בעולם הטבע מנסה שוב ושוב "להטביע" אותנו בדרכי הטבע, להכניס אותנו לכל מיני חישובים וסטטיסטיקות שבאמת לא שוות כלום. אנחנו כל כך עסוקים בלשרוד את קושי החיים שאנחנו לצערי לא שמים לב להמון ניסים גלויים שהקב"ה עושה איתנו לאורך כל ההיסטוריה ואף בתקופה זאת... זה מזכיר לי משל מפורסם בהקשר של פרשת השבוע. משל למה הדבר דומה, אמר המגיד מדובנא זצ"ל: לבן עניים שנלקח לחתן בביתו של עשיר מופלג. כשפנה החתן לברר על אודות חותנו לעתיד, ציינו הכל שיש ברשותו אוסף נדיר של אגרטלים וכלי סעודה, קערות וצלחות, סכינים ומזלגות עשויים מזהב, משובצים פנינים ומגולפים מעשה אמנות אוצר יקר, שאין ערך לשוויו, והעין לא תשבע לראותו. השידוך קם והיה, והעשיר החליט לערוך את מסיבת הנישואין בביתו, בהשתתפות קומץ מוזמנים, כדי להראות לחתנו את כבוד עשרו ויקר תפארת גדולתו. הוא הורה לערוך את השולחן בכלים היקרים אשר לו, ולהגיש בהם את מעדני הסעודה. אבל כאשר ראה החתן, שהיה כאמור בן עניים ורעב תמיד ללחם, את המעדנים המוגשים לסעודה, לא הבחין האם הצלחת היא מזהב או מבדיל, והאם בקצה המזלג קבוע צדף או משובצת פנינה. הוא גחן לצלחת ואכל. ככלות ימי המשתה, אמר החתן לחותנו: "שמעתי עליך לאמור, כי ברשותך אוסף נדיר של כלי אוכל עשויים מזהב, משובצים ומגולפים מלאכת מחשבת". אמר לו החותן: "שמעת? הלא הכלים היו למראה עיניך, הרי החזקת את המזלג והכף בידך, ואכלת מתוך הצלחת המגולפת". ענה החתן הנבוך: "מה אומר ומה אדבר, לא הסתכלתי בקנקן, אלא במה שיש בו". והנמשל: הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו וכוחו וגבורתו מלא עולם, הוציאנו ממצרים ולקחנו לו לעם. והואיל וידע וצפה את כל הנסיונות שיבואו עלינו, הראנו במצרים ועל הים את רוב גבורותיו והמוני ניסיו. אבל בני ישראל היו כה מבוהלים על הים, שהרי מצרים רדפו אחריהם והם נסו מפניהם, ולא היה להם פנאי להתבונן סביבם, ולא ישוב הדעת כדי להבין ולהשכיל, לראות ולקלוט. אמר משה רבינו לבני ישראל: "אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום". כלומר, שילטו ברוחכם, המנעו מבהלה ופחד, כי היראה מונעת את ההתבוננות השלווה. התיצבו בלב בוטח, ועל ידי כך תוכלו לראות ולהתרשם מהמון הניסים ולהתפעל מגבורותיו של הקב"ה. אולם יתרו שלא היה באותו מעמד, והיה מעין צופה מהצד יכל לראות מהזוית שלו את גודל ועוצמת הניסים. אף אנחנו, על אף כל הקושי האדיר שאנחנו חווים, המעמסה הנפשית, אם נעצור לכמה רגעים ונבין שהקב"ה רוצה את ליבנו, רוצה שנזעק אליו בלב שלם, שלא נאמין באף אחד אלא נדע שאין עוד מלבדו, פתאום נוכל לראות את כל הניסים והחסדים שהקב"ה עושה עימנו, וזה כשלעצמו יתן לנו את הכוח להמשיך במסע הזה עד שיבוא גואל במהרה בימינו. אכי"ר. בהצלחה יקירי. דרך אגב, אתה מוזמן בשמחה להגיע לשיעורים השבועיים, אני חושב שזה מאוד יכול להועיל לך. ברכה והצלחה.