כיצד להבין חמלה של שבים כלפי שוביהם?

התשובה

תשובה: שלום וברכה יקירי. השאלה שאתה שואל היא שאלה יפה ומעניינת מאוד. קודם כל אני לא מתיימר לנסות להבין את נפש אותן השבים והשבות מהשבי, מן הסתם שהם עברו טלטלה אדירה בנפש שלא ניתנת לשיפוט, וממילא כל תגובה שלהם לא ניתנת להסברה, כיון שמדובר פה על מקרה טראומתי. בכל אופן השאלה כשלעצמה היא שאלה ולכן נשיב... והאמת שיש לכך הסבר עמוק וארוך אבל אנחנו נשתדל מאוד לתמצת במסגרת טור זה. הנפש ומוח האדם בנויים על תבניות, דהיינו דפוסי חשיבה, אם תרצה נקרא לזה תיקיות שהמוח בנה בזמן הילדות ומהלך תקופת חייו. המציאות היא שככל שהאדם מתבגר קשה לו לפתח תיקיות חדשות, וממילא כל מידע חדש שמגיע למוח עובר דרך אותו חדר שיפוט מוכר, ונכנס לאותן תיקיות קבועות, והם כמו מיצי עיכול מעבדים ומכלים את המידע החדש ומתאימים אותו לאותן תיקיות קיימות, כך שהאדם בעצם לא רואה את המציאות בצורה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית לחלוטין שמושפעת לגמרי מתפיסת עולמו. כמו כן ככל שהאדם מתבגר קשה לו עם שינויים, והמחו שלו נהיה פחות גמיש, אחרי שהסברנו מעט, עכשיו נוכל להבין יותר... אותה אישה הינה מבוגרת מאוד, מסתבר מאוד שרוב חייה הייתה בהשקפות שמאלניות שתומכות ומאמינות בשלום עם החמאס, ויתרה מכך חשבו הרבה מחשבות אופטימיות שבשביעי לאוקטובר פשוט התפוצצו בצורה הכי גסה אל מול עינהם. מסתבר שלאחר שנים של קיבעון מחשבתי קשה מאוד לשנות כיון מחשבה, וצריך לזה אומץ רב, ותכונת חוש הסתירה ואהבת האמת, אילולא כן, המוח פשוט ישכנע את עצמו לראות על מציאות בדרך שבה הוא רוצה לראות אותה. השאלה הזאת אינה רק לעניין השביעי באוקטובר וההתפכחות השמאלנית, אלא בעצם היא שאלה מהותית יותר... העולם כולו זועק אלוקות, שיש מנהיג לבירה, שלא הגיוני שיש עולם מסודר להפליא ללא מי שמסדר אותו... לא הגיוני שמגדלי עזריאלי בנו את עצמם, גם השעון בידך לא נוצר מעצמו, אז האם האדם נוצר במקרה? האם ישנו הגיון לומר שהעולם המופלא שלנו, המתוכנת להפליא, נוצר בדרך מקרית? האם אדם יכול להיווצר בדרך מיקרית... זה הגיוני??? ובכל זאת הרבה אנשים ואולי רוב האוכלוסייה כיום, לא טורחים לשאול את עצמם את השאלות האלו, ואולי הסיבה לכך היא הפחד משינוי תפיסות, שינו מחשבה, פחד משינוי, פחד מלגלות אמת שתאלץ אותי לשנות כיוון ולעשות פרסה.... נסיים במעשה נחמד... הצדיק ר’ יצחק זקל, הידוע בכינויו “הבעל שם ממיכלשטאט” היה כבר בגיל צעיר מאד מפורסם כעילוי עצום. באחד הימים הגיעה השמועה על הילד המופלא לחצרו של הדוכס, והדוכס הזמינו לבקר בארמונו. ארמונו של הדוכס היה מלא בחדרים ואולמות רבים, והדוכס רצה לראות את חכמתו של הילד ולכן ציווה על כל עבדיו לעזוב את הארמון כדי לבדוק האם יוכל הילד להסתדר לבדו ויגיע אליו ללא כל הדרכה במסדרונות הארמון. כשהגיע הילד לארמון ראה שהוא מלא בחדרים אך ראה שבחדר אחד הווילון בו סגור, וחשב כי אולי שם נמצא הדוכס, וכך היה. איך מצאת אותי כל כך מהר? שאלו הדוכס והילד סיפר לו. ומה היית עושה המשיך הדוכס לשאול אותו אילו היו המשרתים נשארים וכל אחד היה מנסה להטעות אותך ולומר לך שאני נמצא בחדר אחר? הייתי נוטה אחרי הרוב ענה לו הילד. אם כן מדוע אתה יהודי? הרי אתם היהודים מיעוט בעולם? שאל אותו הדוכס. אדוני הדוכס השיב הילד כשאני רואה אותך יושב כאן לפני בחדר זה, אפילו יבואו ויגידו לי רוב משרתיך כי אתה מצוי בחדר אחר לא אאמין להם! שהרי רואה אני אותך כאן למול עיני ואין הוכחה גדולה מזו. אין ללכת אחרי הרוב אלא כשיש ספק ולא כאשר הדבר ברור, כך גם אני, היהדות הינה דבר ברור ואין לי ספק בכך ולכן איני הולך אחר הרוב הטועה... בהצלחה.