איך לא מתייאשים מילד שהולך לאט
השאלה
שלום לרב... יש ילדים שהכול אצלם איטי. ההבנה, הבשלות, האחריות, ההתקדמות. לפעמים ההורה מסתכל ואומר לעצמו: למה הוא לא מתקדם כבר? למה דברים פשוטים אצל אחרים אצלו לוקחים כל כך הרבה זמן? איך לא מתייאשים ממנו בדרך?
התשובה
שלום וברכה ידידי. זו שאלה אמיתית מאוד. בחינוך צריך לזכור שאי אפשר לקטוף פרי כשהוא עדיין בוסר. יש תהליך, יש בשלות, ויש דרך שכל נשמה צריכה לעבור. לפעמים אנחנו מסתכלים על היעד ומתייאשים מן הדרך. אנחנו רוצים לראות כבר תוצאה, אבל שוכחים שחלק גדול מן הבניין נוצר דווקא בדרך. כל תחנה, כל עיכוב, כל שריטה, כל ניסיון, יש להם תפקיד בבניין הנפש. ילד שהולך לאט אינו בהכרח ילד שלא מתקדם. לפעמים הוא נמצא בשלב של הבשלה פנימית. תפקיד ההורה אינו למשוך את הפרי בכוח מן העץ, אלא לתת לו אור, מים, זמן ואמון. מי שמחכה נכון, זוכה לראות צמיחה שלא הייתה יכולה להופיע בכפייה. ברכתי אליך, שתזכה לסבלנות של מגדלים, לראות גם תנועה קטנה כצמיחה יקרה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 58-60