אחרי כל העצות על זוגיות, מידות, דיבור, גבולות ורגישות, מהו השורש שמחזיק את הכול
השאלה
שלום לכבוד הרב. לפעמים אדם מסתכל על החיים שלו ושואל את עצמו שאלה פשוטה אבל לא קלה. אחרי כל העצות על זוגיות, מידות, דיבור, גבולות ורגישות, מהו השורש שמחזיק את הכול? מה נשאר כשהעצות נגמרות והחיים שוב מפתיעים?
התשובה
שלום וברכה לך, ידידי. זו שאלה של אדם שרוצה לבנות ולא רק להירגע לרגע. לכן צריך להניח את הדברים לאט, בלי לדלג על כאב ובלי לוותר על אמת. “צדיק באמונתו יחיה” פירושו שהצדיק חי את האמונה, לא רק יודע אותה. כל הנהגת יהודי צריכה להתחיל באמונה ולסיים באמונה. בלי זה אי אפשר להתנהל באמת. הזוגיות עצמה צריכה להחזיר את האדם אל הקשר הפנימי עם הקב”ה. בפנימיות, האדם לא נברא להיות לבדו מפני שבן זוגו האמיתי הוא הקב”ה, והמערכת הזוגית בעולם הזה היא לבוש חיצוני שמוביל אל התכלית הזאת. כאשר אדם מבין שגם בשעת הסתר, מריבה וקושי הקב”ה נמצא שם, הוא מפסיק לראות את החיים כמקרה. אין טעויות, אין סתם. הכול נרקם בהשגחה מלאה. ברכתי אליך, שתזכה לבנות צעד קטן של שלום בכל יום, בלי לחץ ובלי ייאוש. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 352-354
לכל השאלות והתשובות