מבקשי פניךלכל השאלות והתשובות
בית הוראה תורת אביתשובותיו של הרב איתי בן יוסף
אמונה

האם ה׳ עדיין רוצה אותי אחרי כל החטאים?

מאת הרב איתי בן יוסף

השאלה

שאלה: באחד השיעורים האחרונים אחד הלומדים שאל את הרב כיצד הוא אמור להמשיך לחזור בתשובה? הרי ה' כבר שונא אותו מרוב כל החטאים, והוא מרגיש שה' כבר לא רוצה אותו... אני בדיוק יצאתי ולא שמעתי את תשובת הרב, והדבר גם נוגע אלי מאוד, אשמח אם הרב יוכל לחזור על דבריו ולהשיב לי.

התשובה

תשובה: שלום וברכה, התשובה לשאלה היתה ציטוט מתוך מדור ההסתריה... פעמים ויש לנו פחד מדחייה... מה זה פחד מדחייה? פחד שלא ירצו אותי, שלא יאהבו. הפחד להיות לבד. פעמים רבות הפחד הזה נוצר בעקבות איזה נטישה בילדות של דמות מרכזית. מכל סיבה שהיא. הזעזוע הרגשי גרם לי להישאר דרוך... דרוך מידי. שמא זה יקרה שוב. קשה לי להאמין שאוהבים אותי, אז אני בוחן את האהבה הזאת ללא הפסקה. כאילו "מזמין" את הכישלון, את האכזבה. לדעתי הפחד השורשי ביותר הוא הפחד שהקב"ה ידחה אותנו. שיתייאש. שמא אנחנו כבר כאלה מקולקלים שהקב"ה לא שומע את תפילתנו... הרי כל כך הרבה פעמים הבטחנו... כל כך הרבה פעמים קיבלנו על עצמנו קבלות, ואז שוב נפלנו. יש לנו איזה פחד טבוע עמוק בתוכנו, פרי יצר הרע, שהקב"ה לא אוהב אותנו בכל מצב. ה' אוהב אותי דוקא אם אני כזה... אם אני לא בדיוק איזה קדוש עליון, או שיא הצניעות אז אני רחוק מה', וזהו השקר הגדול ביותר! זה שיש מה לשפר זה נכון... זה שתמיד יש מקום להתעלות ולגדול אף זה נכון... אבל הדבר הנכון מכולם זו האהבה האינסופית והבלתי מותנית של ה' אלינו. בכל מצב, בכל מקום ובכל עת. פעמים רבות אנחנו נופלים, לפני שאנו קמים אנחנו עסוקים בלראות אם מישהו ראה כיצד נפלנו... איזה בושות! כשגדלנו הבנו שהקב"ה רואה הכל, ובמקום לשמוח שיש מישהו שרואה בנפילה שלי, שאני לא לבד, אלא מציע לי עזרה להתרומם, אנחנו עסוקים בלהתבייש ומסתירים פנינו. הבושה המקורית החיובית מגדלותו של מלך הפכה לבושה של ריחוק. אנחנו מתביישים מה', ומפחדים שמא הוא כבר לא אוהב אותנו, אנחנו לא מספיק מוצלחים. לפעמים אנו נתקלים בטיפול במקרים בהם מטופל שסובל מפחד מדחייה מפרק בעצמו מערכות יחסים. הוא יוזם את הפרידה. הוא עד כדי כך מפחד להינטש, שהוא מעדיף לעשות זאת קודם. כך הוא מרגיש קצת שליטה בחייו. אני אעזוב אותך לפני שתעזבי אותי. הדבר הגרוע ביותר שהפחד שלנו מדחייה, גרם לנו לעזוב את ה'. פעם שאלו את הרבנית קוק מטבריה נכדתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ובתו של הרב זילברשטיין ורעייתו של הרב הצדיק דוב קוק מטבריה, כיצד היא ובעלה הפכו מליטאים מובהקים לראשי עולם החסידות? היא השיבה שיום אחד היא נתקלה במשפט של הבעש"ט שזעזע אותה.... "הלוואי שאנחנו נאהב את הצדיק בעולם כפי שהקב"ה אוהב את הרשע הכי גדול...". זה המשפט שהפך את עולמם. זהו, עשינו עבירה, והקשר - אותו חוט החסד שמקשר אותנו אליו נקרע, ואנחנו כבר בעבר השני. אם נמשיל זאת נוכל לראות בדמיוננו שני אנשים מחזקים חבל משני צדדיו, החבל נקרע ועכשיו כל אחד לבדו. אבל יש אפשרות אחרת... לחזור ולקשור את החבל באמצע, ואז שוב אנו מחוברים, ואפילו קרובים יותר האחד לשני ממה שהיינו מקודם... הקב"ה איתנו בכל מצב... מביט, מלטף, תומך ובעיקר מחכה לראות אותנו קמים מהנפילה ושבים אליו... בהצלחה.