האם מותר להתפרנס מעבודה הכרוכה בגזל?

התשובה

תשובה: השאלה שלך ממש נגעה לליבי כי היא מתמצת בקצרה את הקושי שיש בשמירה על דיני תורה, ובכלל ממונות, ואכן זהו הניסיון! ובזה הקב"ה רוצה לבחון אותנו כמה אנו מאמינים בו! כמה אנחנו מאמינים שהוא זן ומפרנס, ושהפרנסה היא אך ורק ממנו! לצערי הרבה נסחפים אחר הזרם החילוני, נקרא לזה המבול, וחושבים שצריכים לגנוב כדי להתפרנס בכבוד, ומי שלא גונב לא מתקדם, וזו טעות עצומה! כי אם הכסף הוא באמת שלך וכתוב לך מלמעלה אז הוא יגיע בהיתר, ואם הוא לא שלך, אז הוא לא ישאר אצלך בכל מקרה, ולקב"ה יש הרבה דרכים לגרום לך לא לקבל את הכסף הזה.... קנסות, קלקול מוצרי חשמל, ופעמים יותר גרוע כמו הוצאות רפואיות ותרופות רח"ל. בכל אופן, אתה תעשה את שלך והקב"ה יעזור. אני יכול להטיח לך שאתה לא תפסיד משמירת התורה, אתה רק תרויח אלא שלפעמים זה יקח מעט זמן כדי לאפשר עדיין את יסוד הבחירה. אני אסיים במעשה יפה שנוגע לעניין, כמובן סיפור אמיתי... התגברות על הנסיון שהביאה לעושר אחד הנגידים המפורסמים בלוס אנג׳לס, היה הנגיד הרב החסיד רבי שלמה ברוך קסט זצ״ל, שנודע בצדקת פזרונו לכלל ולפרט, אך מעט יודעים לספר מה הסיבה בעטיה הוא זכה להתעשר. יהודי יקר שמע בעצמו מבעל המעשה את סיפור התעשרותו: בחור צעיר הייתי, סיפר רבי שלמה ברוך, כאשר פרצה השואה האיומה, בה נהרגו הורי ובני משפחתי על קדוש השם. לאחר המלחמה הגעתי לארץ ישראל ועקב קשיי פרנסה הגרתי ללוס אנג׳לס, שם זכיתי בסיעתא דשמיא להקים משפחה ענפה, אך קשיי הפרנסה הגדולים נותרו בעינם. הגעתי ללשכת התעסוקה המקומית לחפש הצעות עבודה שונות ולבקש בינתים דמי אבטלה. הגישו לי מסמכים רבים למלאות, אך כיון שבשנות הבחרות הייתי במלחמה, לא ידעתי כלל קרוא וכתיב באנגלית, ואפילו לחתום לא ידעתי. הפקיד שהבין עם מי יש לו עסק, פשוט גרש אותי ממשרדו והלכתי משם במפח נפש. עד כדי כך היה מצבי קשה, עד שלא היה לי אפילו את הסכום הפעוט לשלם לאוטובוס שיסיע את ילדי לבית הספר, והצרכתי להסיעם מרחק רב על אופנים… הייתי הולך תמיד שבור ומדוכא, והצער והמרירות ניכרו על פני. בוקר אחד ראה המרא דאתרא המקומי כי פני אינם עצבים כתמול שלשום, ושאל אותי ־ מה יום מיומיים? מדוע צהובים פני היום? עניתי לו כי ברוך השם קבלתי היום הצעת עבודה מפתה, וככל הנראה אענה לה בחיוב. איזו הצעה? התענין הרב, ואני השבתי כי מכיון ואבי ה׳ יקום דמו היה קצב בעיירה וילחוביץ, ובילדותי הייתי מסייע לו רבות בשעותי הפנויות, יש לי ותק וידע בתחום השחיטה, ושכני הגוי הציע לי לעבוד בקצביה הפרטית שלו הממוקמת לא רחוק מביתי, ומוכן אף להעניק לי תשלום סביר בעד עבודתי, וזו הסיבה שאני כה שמח ומאושר. השתומם הרב: "איזו שמחה יש בעבודה שכזאת? הן החנות היא של בשר טריפה ופגולים, וכי כך נאה שיהודי יעמוד כל היום ויתבונן בבשר נבלה וטרפה, ינשום את אידם ויריח את ריחם? הלא זה מטמטם את הלב?״ הרכנתי את ראשי בצער ואמרתי לרב בכאב עמק: "אם כך הרב אומר, כנראה שאינו יורע את מצבי לאשורו". ציטטתי בפני הרב את דברי הגמרא (מכות כח, א) שהשמיע באחד משעוריו, על רבן גמליאל שאמר לרבי יהושע: מכתלי ביתך ניכר שפחמי אתה, ענה לו רבי יהושע: אי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם ניזונים. הסברתי לרב באיזה שפל פרנסה אני מצוי, וכי באתי עד כדי פת לחם ממש. כיוון שבעבודה כזאת אין בה איסור אלא רק חומרא ואינה אמורה לדחות פקוח נפש. מדוע שלא אלך לעבודה זו? – תמהתי. חשב הרב קמעה ואמר לי: ״מכיר אתה את מיסטר סיגעל?״, ״בודאי!״ השבתי. מר סיגעל היה עשיר מופלג וידוע, הבעלים של הבנק המרכזי ׳אוף קליפורניה׳. ״אתה עוד תהיה עשיר גדול יותר ממנו״, אמר הרב בצורה ברורה ונחרצת. ״אך בתנאי שתעמוד בניסיון ותוותר על העבודה אצל הקצב הגוי הזה״. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. אכן, התאפקתי מלצחוק משום כבודו של הרב. רק זאת פלטתי בבושה: ״כבוד הרב, אפילו קרוא וכתיב אינני יודע״. "לא לחכמים לחם", השיב הרב. ״השם יתברך אינו צריך את הקריא וכתיב שלך כדי להעשיר אותך!" דברי הרב שנאמרו בביטחון ובהחלטיות פעלו את פעולתם. עמדתי בניסיון, הודיתי לשכני הגוי על ההצעה אך דחיתי אותה בנימוס, וברבות הימים דברי הרב התקיימו במלואם. סים הרב קסט את סיפורו: ״ברוך השם, כיום אני בעל רכוש הרבה יותר ממה שהיה אז מר סיגעל, ומזל גדול שלא ידעתי אז קרוא וכתיב, כי אלולי כן הייתי ממלא את הניירת בלשכת התעסוקה ונשאר שם בעבודה זוטרית עד עצם היום הזה״. כמה לקח טמון כאן; אדם שמותר על פרנסה בכדי לשמיר על תוספת טהרה, על תוספת קדושה, מסייעין לו מן השמים למעלה מדרך הטבע. ברכה והצלחה.