הרבה זוגות מתחילים את הדרך בהתלהבות, בהתרגשות, בתחושה שהלב חי
השאלה
הרב, אני רוצה לשאול בפשטות, בלי להתחכם ובלי לברוח מהמקום האמיתי. הרבה זוגות מתחילים את הדרך בהתלהבות, בהתרגשות, בתחושה שהלב חי. ואז עוברים חודשים ושנים, השגרה נכנסת, ההתרגשות יורדת, ואדם אומר לעצמו: זה כבר לא זה. האם זה סימן שהקשר נגמר, או שאולי פשוט לא למדנו איך לגלות בקשר רבדים עמוקים יותר מן הריגוש הראשוני?
התשובה
ידידי היקר, שלום וברכה. השאלה שלך חשובה, כי היא מחזירה אותנו מן החוץ אל הפנים. לא תמיד הבעיה היא מה שרואים ראשון, אלא מה שמתחולל מתחת לפני השטח. במערכת יחסים מצוי שאחד מבני הזוג מרגיש שאין לו עוד את אותו ריגוש שהיה בעבר. בעולם שאינו יודע לטפח קשר ולגלות בו רבדים עמוקים יותר, הדבר מתקבל כעובדה פשוטה: ההתלהבות ירדה, ונשארו בלי כלום. אבל מי שיסוד המים חזק אצלו מתקשה מאוד לשאת מצב כזה. ברגע שאין לו תענוג מאותו מקום, הוא רוצה לעזוב ולחפש את עצמו במקום אחר. זה אחד השורשים לריבוי הגירושין בדורנו: אנשים מחפשים כל הזמן את המקום שבו ירגישו. העבודה היא ללמוד שלא כל ירידה בריגוש היא סוף הקשר. לפעמים היא הזמנה לגלות עומק אחר, בוגר יותר, שאינו נשען רק על התלהבות רגעית. ברכה מעומק הלב, שתזכה למילים טובות בזמן הנכון ולשתיקה טובה בזמן הנכון. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 65
לכל השאלות והתשובות