למה כשאני מרגיש קטן, כל העולם נראה נגדי
השאלה
שלום לרב. יש רגעים שאני מרגיש קטן, חלש, חסר ערך. ואז פתאום נדמה לי שגם כולם רואים אותי ככה. כל מבט מתפרש נגדי, כל מילה נעשית הוכחה שאני לא שווה. איך יוצאים מן המקום הזה?
התשובה
שלום וברכה, יקירי. הבעיה מתחילה כאשר האדם מוריד את הערך שלו בעיני עצמו. בפרשת המרגלים נאמר שהם הרגישו כחגבים, ומתוך כך נדמה היה להם שגם האחרים רואים אותם כך. כאשר האדם רואה את עצמו קטן, הוא מתחיל לפרש את כל המציאות דרך הקטנות הזאת. משם הדרך לייאוש קצרה. אם אני חסר ערך, ואם גם כולם רואים אותי כך, אז אני מתחיל לחפש אשמים, לכעוס על הקרובים אלי, ולפעמים אפילו לשאול שאלות על הנהגת ה'. הדמיון השלילי יכול להוריד את האדם עד עפר. אבל אותו כוח מדמה יכול גם לרומם. אם האדם לומד לראות את עצמו בעיניים נקיות יותר, אם הוא מחזיר לעצמו ערך, אם הוא בודק מה אמת ומה דמיון, המציאות מתחילה להשתנות. לא מפני שכל העולם השתנה, אלא מפני שהמבט הפנימי התחיל להירפא. יהי רצון שתזכה לראות את עצמך בעין טובה וישרה, ולא לתת לפחדים ישנים לפרש לך את כל העולם. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 114-120