ברגע הכי שמח, תחת החופה, שוברים כוס

התשובה

שלום וברכה לך, ידידי. זו נקודה עדינה מאוד. האדם עלול לרצות פתרון מידי, אבל הדרך האמיתית מתחילה בהקשבה עמוקה יותר. שבירת הכוס בחתונה רומזת לכך שבני הזוג עומדים להקים מקדש פרטי להשראת שכינה. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” מלמד שהשכינה אינה מתגלה בכל מקום באופן גלוי. צריך לבנות לה מרחב מקודש שבו תוכל להופיע. הבנייה החיצונית אינה מספיקה. כמו שבמשכן הגשמי היה צורך בעבודה פנימית כדי שתשרה שכינה, כך גם בבית. אם בונים רק צורה חיצונית של בית, בלי לפנות מקום בתוך הלב, השכינה אינה שורה בו בגילוי. בית יהודי הוא מקדש מעט כאשר בני הזוג עמלים, לא רק מבחוץ אלא מבפנים, להפוך את הבית למקום ראוי לנוכחות ה'. ה׳ ייתן לך אומץ לאהוב נכון, להקשיב באמת, ולא לוותר על מה שקדוש לך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 80-81