איך אפשר לסלוח בלי למחוק את מה שכאב

התשובה

שלום וברכה ידידי. הסיפור על שני החברים במדבר מלמד הבחנה עמוקה. כאשר אחד סטר לחברו, הנפגע כתב את הפגיעה בחול. אחר כך, כאשר אותו חבר הציל את חייו, הוא חקק זאת באבן. כששאלו אותו מדוע, ענה שכאשר נפגעים מחבר, ראוי לכתוב זאת בחול כדי שרוחות הסליחה ימחקו את הכאב מן הלב. וכאשר קורה דבר טוב, צריך לחקוק אותו באבן ולזכור אותו. אין הכוונה לומר שהכאב לא היה. הכאב היה, ולכן הוא נכתב. אבל לא כל דבר צריך להיחקק באבן שבתוך הלב. אם כל פגיעה נחקקת לנצח, האדם נעשה מלא אבנים וכבדות. הסליחה אינה מחיקת המציאות, אלא הסכמה לא לתת לפגיעה להיות הכותרת הנצחית של הקשר ושל החיים. גם מי שקשה לו לסלוח צריך לזכור: גם אנחנו זקוקים לסליחה. יש אנשים שאולי מחכים לסליחה שלנו, ויש אנשים שאנחנו מבקשים מהם שיסלחו לנו. הלב שמסוגל לסלוח אינו לב חלש, אלא לב שמבקש להשתחרר מן הכלא של הכאב. יהי רצון שתזכה לסליחה שאינה מכחישה את הכאב, אלא משחררת אותך מלהיות אסור בתוכו. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 121-124