מי אני באמת - ההתעלות או הנפילה?

התשובה

תשובה: יקירי, אני רוצה לספר לך מעשה, ואולי קצת מפרשת השבוע, אני חושב שאתה כבר תבין את התשובה... רבי נחום מצ'רנובל היה עני מרוד. פעם הגיע אליו אחד מחסידיו, והעניק לו שלוש מאות רובל. בני משפחתו של הצדיק שמחו מאוד, והחלו לתכנן כיצד ישתמשו בכסף להחזר החובות הרבים שהיו להם. בסוף היום רצה הגבאי לקחת את הכסף ולהתחיל להחזיר חובות. להפתעתו גילה כי לא נותרה פרוטה במגרה. "רבי, מדוע לא השארת לעצמך דבר?" שאל הגבאי בתדהמה. השיב רבי נחום: "היום הגיע אליי חסיד וסיפר על מצוקתו – הוא חייב סכום כסף גדול ובתו אמורה להינשא – ולרש אין כול. שאלתי אותו לכמה כסף הוא זקוק, והשיב כי זקוק לשלוש מאות רובל. כששמעתי זאת, החלטתי לתת לו את הכסף שקיבלתי היום. הרגשתי כי מן השמים מסרו לידיי סכום זה כדי להציל משפחה ולזכות במצוות הכנסת כלה. "כבר עמדתי להוציא את הכסף מן המגרה ולמסור לידיו, ואז עלתה בראשי מחשבה – אולי אין לתת סכום גדול כל כך לאדם אחד. הרי בשלוש מאות רובל אפשר לסייע להרבה אנשים! לא ידעתי מה לעשות. הסתגרתי בחדר וחשבתי. אחרי התבוננות הגעתי למסקנה שהרעיון, לחלק את הכסף להרבה אנשים, אינה קולו של היצר הטוב, אלא קולו של היצר הרע – המנסה לעצור אותי, כשאני רוצה לקיים מצוות צדקה. ביקשתי לקרוא שוב לחסיד העני, ונתתי לו את הכסף". בתחילת הסיפור מופיע פסוק "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב". פסוק זה לא נכתב סתם כדי לתאר רגשות, אלא בא ללמדנו על כל מהלך העניינים. לאורך כל הדרך התנהל ויכוח בין יצחק לרבקה. יצחק הביט על השורש והמקור, וראה שנשמתו של עשיו מגיעה משורש גבוה. לכן חשב שמחובתו לסייע לעשיו. הוא ידע שעשיו אינו הולך בדרך הנכונה שבה התחיל אברהם, ובכל זאת קיווה שאם יקרב את עשיו, ישנה הלה את דרכיו. לכן "ויאהב יצחק" – הכריח את עצמו לאהוב, על אף ידיעתו שעשיו כרגע אינו ראוי לכך. הציד שבפיו של עשיו הטעה את יצחק והדיבורים היפים שלו עודדו את יצחק להמשיך במאמצי הקירוב ולהרעיף עליו אהבה. רבקה ראתה את המרמה של עשיו. היא הבינה שגם אם רוצים לקרב את עשיו, הרי שאסור להפקיד בידו את הברכות. מקבל הברכות יהיה ממשיך הדרך של אברהם ושל יצחק, ובעניין גורלי כל כך אין מקום להימורים. אסור להסתכן. אי אפשר להישען על תקווה קלושה – שמא ישפר עשיו את מעשיו. רבקה עשתה הכול כדי שיעקב הצדיק, איש תם ויושב אהלים, יהיה הממשיך. למרות חששו של יעקב, יצחק לא התחרט על הברכות. הוא הבין לבסוף שעשיו מרמה אותו ושרבקה צודקת ולכן לא כעס על יעקב, אלא להיפך, אמר לעשיו: "בירכתי את יעקב 'גם ברוך יהיה'". פרשת תולדות מספרת על לידתם של יעקב ועשיו, חז"ל אומרים שכבר ברחם אימם היו שונים יעקב נמשך לבית מדרש ועשיו נמשך לבית עבודה זרה, כשקוראים את זה מתעוררת שאלה איך יכול להיות שבנו של יצחק אבינו ימשך עוד לפני לידתו לעבודה זרה, כאשר גדל כבר אין זו שאלה כי לכל אדם יש בחירה חופשית אבל לפני הלידה למה שתהיה לו משיכה אל הרע? הרמב"ם מסביר שבני האדם מחולקים לשניים. בכל אחד מאתנו יש יעקב ועשיו, הצד המוביל אותנו לטוב ולהבדיל הצד המוביל אל הרע. הפרשה מלמדת אותנו שעלינו ללמוד לזהות את הקולות – איזה צד אומר אמת ואיזה צד הוא "רמאי" – מה טוב ומה רע. רק כך נדע להפנות את הברכות ואת הכוחות המיוחדים שיש לנו לכיוון הטוב ולעשיית טוב. כל יהודי טוב במהותו. כל יהודי רוצה לעשות טוב. אך לפעמים אנו עלולים לטעות בזיהוי – 'עשיו' שבתוכנו, לכן השלב הראשון הוא זיהוי הקולות. לדעת מה הם אומרים, ומי הוא הצודק, ואז להתחיל לחזק את הקולות הטובים, ומנגד לא "לזרום" עם הקולות "הרעים", תוך כדי ידיעה גמורה שהקול הרע הוא לא אתה! אלא הוא היצר שבתוכך. אחר ההבנה הזאת יהיה לך קודם יותר קל להבין את עצמך, וכן להילחם עם היצר. בהצלחה יקירי.