אם מחמאה עושה טוב, למה אנשים מתקשים לומר אותה
השאלה
שלום לרב... אולי זו שאלה של הרבה אנשים, אבל אצלי היא מרגישה מאוד אישית. אם מחמאה עושה טוב, למה אנשים מתקשים לומר אותה? למה קל להעיר וקשה לפרגן? האם זה רק אופי סגור, או שיש מאחורי זה הרגלי ילדות, פחד מחנופה, ואווירה שמקשה לראות טוב?
התשובה
שלום וברכה, יקירי. שאלה כנה שאלת, וכנות היא כבר התחלה של תיקון. כאן יש קריאה לאדם לעצור רגע ולבדוק מה באמת קורה לו בפנים. אחת הסיבות לקושי להחמיא היא משקעי ילדות. מי שגדל בבית ביקורתי, שבו העבירו מסרים בעיקר דרך הערות, עלול להמשיך את אותו סגנון גם בביתו בלי להבין שיש בכך פגם. סיבה נוספת היא תפיסה מוטעית שאמירת מחמאה כשלא מרגישים התפעלות גדולה היא חנופה או חוסר אמת. אבל אמת אינה רק תיאור יבש של עובדות. אמת היא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא. אם מילה טובה בונה את הבית ומחיה את הלב, אין זו שקרנות אלא יושר עמוק. כאשר האווירה בבית קשה, טבעי שקל יותר לראות חסרונות. לכן צריך להתחיל לתת הערכה, ומתוך כך האווירה תשתנה ויהיה קל יותר לפרגן באמת. יהי רצון שתזכה להרגיש שאתה לא לבד בתוך ההתמודדות הזאת, ושיש לך כוח לבנות מחדש. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 150-152
לכל השאלות והתשובות