אם טעיתי והבנתי, למה להתעכב
השאלה
הרב, אני שואל לא מתוך ויכוח אלא מתוך רצון אמיתי לבנות. אם טעיתי והבנתי, למה להתעכב? למה לומר בפה “סליחה”? למה לא פשוט להמשיך הלאה? האם הסליחה היא טקס מיותר, או שהיא ריפוי שהנפגע זקוק לו?
התשובה
שלום לך יקירי. יש בשאלה הזאת כאב, אבל גם הרבה תקווה. עצם זה שאתה שואל כך מראה שהלב עדיין מאמין שיש דרך לבנות נכון יותר. בקשת סליחה היא התנצלות בפני הנפגע: לא רציתי להכאיב לך, וגם אם בשעת כעס רציתי, הבנתי שטעיתי. סליחה פירושה להודות שאני אדם ולא מלאך. אם הקב"ה אומר “סלחתי כדברך”, גם איש ואשה יכולים וצריכים ללמוד לסלוח זה לזו. שלב ההתפייסות נצרך מאוד בזוגיות. אי אפשר לצפות שלא יהיו ויכוחים. השאלה אינה אם יופיעו אי הסכמות, אלא האם יודעים לצאת מהן ולהתחיל מחדש. ברכתי אליך, שתזכה לבנות צעד קטן של שלום בכל יום, בלי לחץ ובלי ייאוש. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 175