כמה פעמים אדם בטוח שהוא רק מעיר לטובה
השאלה
כבוד הרב, אני מרגיש שיש פער בין מה שאני יודע שצריך להיות לבין מה שקורה בפועל. כמה פעמים אדם בטוח שהוא רק מעיר לטובה. הוא רוצה לסדר, לשפר, לדייק. אבל במקום שהדברים יתקבלו, נבנית מחיצה. הצד השני נפגע, נסגר, מחזיר אש, או מתרחק. אם הכוונה טובה, למה התוצאה כל כך כואבת?
התשובה
ידידי, הדברים שכתבת נוגעים ללב. צריך לומר את זה בעדינות: זה לא רק נושא ללימוד, אלא מקום שבו אדם יכול לפגוש את עצמו, לפעמים גם בלי הכנה מוקדמת. נושא ההערות הוא מקום שרבים נכשלים בו. פעמים רבות הבעיה אינה בעצם הרצון לשפר, אלא בכך שאיננו יודעים להעיר. במצב כזה, לפעמים השתיקה הייתה יפה יותר, אך קשה לנו לשתוק. ביקורת יכולה לבוא ממקומות שונים: טבע קודר וביקורתי שנרכש בבית הילדות, חסך או מצוקה פנימית שמתפרצת על דברים קטנים, או ניסיון להוריד את השני כדי לא להרגיש נחות. לכן לפני שמעירים צריך לבדוק מה באמת עומד מאחורי ההערה. האם זו אהבה ורצון להיטיב, או כאב פנימי שמחפש דרך להתפרץ? כאשר השורש אינו נקי, גם מילים נכונות עלולות לבנות מחיצה. ה׳ ישלח לך בהירות בתוך הבלבול, וחום בתוך המקומות שהתקררו עם הזמן. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 125
לכל השאלות והתשובות