לפעמים אדם לא מתקדם, לא יוזם, לא מנסה לשנות, ואומר לעצמו: אני שמח בחלק

התשובה

שלום וברכה לך, ידידי. השאלה הזאת לא קטנה בכלל. לפעמים נקודה אחת יכולה ללוות אדם שנים, עד שהוא מעז להסתכל עליה במבט נקי יותר. כאשר יסוד העפר מתגבר על יסוד האש, האדם עלול לא ליזום ולא לקדם את עצמו או את משפחתו. הוא עשוי לתרץ זאת בטיעונים תורניים כמו “איזהו עשיר השמח בחלקו”, או לומר שיש לו ביטחון מלא שכל מה שמגיע אליו יגיע. אבל פעמים רבות אלו מילים מן הפה ולחוץ. בפנים האדם יודע שאי העשייה אינה נובעת ממניעים תורניים, אלא מעצלות או פחד מכישלון. הפחד והעצלות יוצרים שיתוק רגשי: הוא פוחד להתחיל ללכת שמא ייפול, להתקדם שמא ייכשל, ולכן מוותר מראש. שמחה בחלקו אינה אמורה לכבות שאיפות מתוקנות. ביטחון אמיתי אינו בריחה מעשייה, אלא עשייה נכונה מתוך אמונה. אני מברך אותך שתזכה לדבר מתוך לב פתוח, ולהישמע גם במקום שבו פעם היה קשה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 69