למה כל כך קשה לנו לעצור רגע ולשאול שאלות אמיתיות
השאלה
הרב, אני שואל לא מתוך ויכוח אלא מתוך רצון אמיתי לבנות. למה כל כך קשה לנו לעצור רגע ולשאול שאלות אמיתיות? למה ברגע שעולה מחשבה כמו "בשביל מה אני חי" מיד מגיע קול פנימי שאומר: עזוב, אל תהיה כבד, תחיה, תיהנה, תזרום? האם זה רק עומס החיים, או שיש כאן משהו עמוק יותר שמונע מהאדם לחקור את עצמו?
התשובה
שלום יקירי, ניכר שהשאלה באה ממקום אמיתי. יש בשאלה הזאת כאב, אבל גם הרבה תקווה. עצם זה שאתה שואל כך מראה שהלב עדיין מאמין שיש דרך לבנות נכון יותר. באור פנימי מבאר את עניין שרו של עשו במפגש עם יעקב אבינו. כאשר יעקב שאל את המלאך "מה שמך", המלאך ענה לו "למה זה תשאל לשמי". שם מורה על מהות. יעקב לא שאל סתם לשם, אלא ביקש לדעת מה מהותו של אותו מלאך ומהם הכלים שבהם הוא עובד. תשובת המלאך הייתה בעצם גילוי מהותו: "למה זה תשאל לשמי". כלומר, אל תשאל ואל תחקור. לפי זה, אחד מכלי היצר הוא למנוע מן האדם לעצור, לשאול ולחקור. לכן דווקא השאלה הפשוטה והעמוקה "לשם מה אני חי" היא תחילת העבודה. ברכה גדולה שתזכה לבית שיש בו פחות פחד ויותר קרבה, פחות מלחמה ויותר נשימה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 25-26
לכל השאלות והתשובות