מכונת משחקים שכתוב עליה “כל משחק זוכה” ולא יצא פרס

התשובה

שלום וברכה. יש לברר תחילה את משמעות הלשון “כל משחק זוכה”, האם היא לשון התחייבות או לשון תיאור, אלא שאין להכריע בזה קודם בירור המציאות, שהרי הדין משתנה לפי אופי המכונה. ונראה שיש בזה שני מצבים שונים: יש מכונות שבהן בכל ניסיון מתקבלת זכייה כלשהי, כגון דבר קטן, ויש מכונות שבהן אין מובטח כלל שתהיה זכייה. ולפי זה מתעוררת קושיה עיקרית: אם אכן יש מכונה שבה כל משחק מביא לידי זכייה כלשהי, הרי לשון זו נכונה כפשוטה ואין מקום לטענה כלל, שהרי לא התחייב לפרס מסוים אלא לעצם הזכייה, וכיון שזכייה כלשהי מתקיימת — אין כאן לא התחייבות שנכשלה ולא הטעיה. ואין לומר שהמשתמש התכוון דווקא לפרס חשוב, כיון שלא נאמר כן בלשון, וכלל הוא שאין מחייבים אדם אלא במה שהוציא מפיו בפירוש, וכפי שכתב השולחן ערוך חושן משפט סימן ר"ד סעיף א שאין אדם מתחייב אלא בלשון ברורה. אלא שמעתה יש לעבור למקרה הנדון, שבו בפועל לא הייתה זכייה כלל, וכאן נהפכת הקושיה: אם לא יצא שום דבר, נמצא שלשון “כל משחק זוכה” לא התקיימה כלל. ויש לדון, האם הדבר נחשב כהתחייבות שלא קוימה או כמקח טעות. מצד אחד יש לומר שזו התחייבות, שהרי הלשון מוחלטת — “כל משחק”, ומשמעותה שאין יוצא מן הכלל, ואם אירע מקרה שבו לא הייתה זכייה, הרי הדבר שהוצהר לא התקיים. מצד אחר יש לומר שאין כאן התחייבות למסירת חפץ, אלא זהו תנאי בסיסי של המשחק, שהמשתתף נכנס על דעת שיקבל דבר מה, ואם לא קיבל — הרי התברר שהנחת היסוד שעליה סמך לא התקיימה, וזהו גדר מקח טעות. ובזה יש להביא מדברי השולחן ערוך חושן משפט סימן רל"ב סעיף ג, שמקח שנמצא בו חסרון יסודי שעל דעת כן נעשה — הריהו בטל, והכא נמי עצם הזכייה היא יסוד ההשתתפות במשחק. ויש להקשות, שהרי סוף סוף זהו משחק, ודומה הדבר למה שמכניס אדם מטבע למשחק, ואין ודאות לתוצאה, ואם כן מדוע נחשיב זאת כמקח טעות. אלא שיש לחלק, שאין זה דומה למשחק רגיל שבו אי־הוודאות היא חלק טבעי, אלא שכאן הוצג הדבר בלשון מפורשת שיש תוצאה ודאית, והמשתתף נכנס על דעת כן, ולכן כאשר תוצאה זו אינה מתקיימת — הליקוי נוגע בעצם ההסכמה ולא רק בתוצאה מקרית. עוד יש לדון, שמא נאמר שלשון זו אינה אלא לשון פרסומית ואין לדקדק בה. אלא שיש לדחות, שכאשר מדובר בלשון קונקרטית הניתנת לבדיקה, כגון “כל משחק זוכה”, אין זו לשון כללית של שבח, אלא קביעה עובדתית, ואם אינה מתקיימת — אין זה רק פרסום אלא מצג שאינו נכון. ועוד יש לצרף דברי הגמרא בחולין צד, א שאסור להטעות את הבריות, ודברי הרמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה ו שאסור להנהיג עצמו בדברי מרמה, ואף שאין מכאן ראיה לחיוב ממון, מכל מקום במקום שההטעיה נוגעת לעצם העסקה יש בה צד לחייב. מסקנת הדין - לפי כל זה נמצא לחלק באופן ברור: כאשר אכן יש זכייה כלשהי בכל משחק — אין כלל טענה, והלשון מתקיימת. אבל כאשר ארע שלא הייתה זכייה כלל — יש כאן פגם יסודי, ויש לומר שלכל הפחות דינו כמקח טעות, כיון שלא התקיימה ההנחה שעל דעתה נכנס למשחק, ולפיכך זכאי להשבת כספו, ואף יש מקום לומר שיש לדרוש קיום מינימלי של הזכייה כפי שמוצג. ולמעשה, במקרה שלא הייתה זכייה כלל — חייב בעל המכונה להשיב את הכסף, כיון שהדבר נחשב כמקח שנעשה בטעות, והמשתתף נחשב כמוציא מחברו בדין ברור ולא בספק, מאחר שהלשון לא התקיימה בפועל.