אדם מתחתן בגיל מבוגר, אבל לפעמים בתוך המריבה מדבר ילד קטן שנפגע מזמן

התשובה

יקירי, שלום וברכה. יפה שאלת. יש מקומות שבהם התשובה לא צריכה רק להסביר, אלא גם לפתוח חלון. ילד הוא כמו חומר רך שכל נגיעה משאירה בו סימן. פחדים, ויכוחים, מילים פוגעות וצורות דיבור נחקקים במוח ובלב, במודע או שלא במודע. כאשר הזיכרונות גלויים, אפשר לעיתים להכניס אותם לפרופורציה של אדם מבוגר. הילד ראה את הוריו כמושלמים, ולכן מילה שלהם נחקקה כאמת מוחלטת. המבוגר יכול להבין שגם הורים טועים, כועסים, נכשלים ואינם תמיד צודקים. כאשר הזיכרונות חבויים, הקושי גדול יותר. ההדחקה אינה מעלימה את הבעיה אלא מחביאה אותה, והאדם משקיע כוחות רבים כדי להחזיק את הארון הסגור. לכן הוא עלול להרגיש עייף, מפוחד או חשדן בלי לדעת למה. ה׳ ייתן לך לב שקט, עין טובה, וסבלנות לעצמך ולמי שאיתך בדרך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 325-329