יש אנשים שלא זזים. גם כשיש צורך ברור לשנות, גם כשהבית קטן מדי, גם כשהמ

התשובה

שלום יקירי, ניכר שהשאלה באה ממקום אמיתי. אני שומע בתוך השאלה שלך בקשה פשוטה מאוד: לא להישאר עם סיסמה, אלא לרדת אל החיים עצמם. כאשר יסוד העפר מתגבר על יסוד הרוח, האדם מתקשה לזוז ממקומו. גם אם יש סיבות חזקות לשינוי, הוא יישאר באותו מקום. ואם כבר ייאלץ לזוז, הוא יזוז בכבדות, ולעיתים רק שינוי קטן מאוד, כמו מעבר לדירה באותו רחוב. מצד אחד, יציבות היא דבר חשוב. מצד שני, יציבות יתר אינה יציבות אלא קרקוע. מי שאינו זז כלל מאבד את זרימת החיים. הממוצע הנכון הוא אדם שאינו זז מכל גירוי קל, אך כאשר ברור שצריך לזוז, הוא נע בקלילות. הוא אינו נסחף אחרי כל שינוי, אבל גם אינו כבול להרגלים שאיבדו את מקומם. ברכתי שתזכה לאור שקט, כזה שלא מסנוור, אלא מחמם את הלב ומחזיר תקווה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 70-72