למה לפעמים צריך חום ואהבה כדי להיפתח
השאלה
שלום לרב... יש אנשים שנראים קשים, סגורים, אפילו חסרי טעם לחיים. לפעמים גם אני מרגיש ככה. כאילו משהו בי נשאר גרעין קשה שלא מצליח להיפתח. האם תמיד צריך לדחוף בכוח, או שלפעמים מה שחסר לאדם הוא דווקא חום ואהבה?
התשובה
יקירי, שלום וברכה. לפעמים אנחנו דומים לגרעין קשה. מבחוץ הוא נראה סגור, יבש, חסר טעם. אבל אם נותנים לו זמן, חום, מעט חמאה, מעט מחמאה, משהו בו מתחיל להיפתח. גם אדם יכול להישאר סגור, בודד וחסר טעם, לא מפני שאין בו כלום, אלא מפני שהוא מפחד משינוי וממציאות שאינו מכיר. הוא התרגל להיות סגור, ופתיחה נראית לו מסוכנת. אבל כאשר יש סביבו חום, אהבה, אמפתיה וזמן, הגרעין הקשה יכול להיבקע. ואז מתגלה מה שהיה חבוי בפנים. מתוך גרעין צהוב וקשה פורצת פתאום מעטפת לבנה ומופלאה. לא תמיד צריך לשבור את האדם. לפעמים צריך לבשל אותו בעדינות, לתת לו מקום, להאמין שהוא מסוגל להיפתח, ולחכות בסבלנות. ברכתי אליך, שתזכה לקבל ולתת חום כזה, שממיס פחדים ופותח את מה שהיה סגור הרבה זמן. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 101-103