כמה פעמים אדם אומר על מצווה, לימוד, תפילה או הנהגה טובה: זה לא מדבר אליי
השאלה
כבוד הרב, אפשר לשאול בכנות? זה משהו שאני מרגיש בתוך החיים עצמם, לא רק כרעיון יפה. כמה פעמים אדם אומר על מצווה, לימוד, תפילה או הנהגה טובה: זה לא מדבר אליי. הוא רוצה להרגיש, להתחבר, ליהנות מן הדבר. אבל מה קורה כשאין הרגשה? האם עבודת ה' תלויה רק במה שמחיה אותי כרגע?
התשובה
ידידי היקר, אני שמח ששאלת. זו שאלה אמיתית מאוד. הרבה פעמים האדם לא מבקש רק לדעת, אלא להצליח לחיות את מה שהוא כבר מבין. מי שיסוד המים חזק אצלו רוצה להרגיש חיות במה שהוא עושה. מצד אחד, יש בזה מעלה: ראוי להשתדל להרגיש את מה שמקיימים, ולחפש חיות בקיום המצוות. אבל יש בכך גם סכנה גדולה. מצווה אינה תלויה בשאלה אם היא “מדברת אליי”. היא ציווי של השי"ת. גם אם האדם אינו נהנה ואינו מרגיש, עליו לקיים. לאחר מכן אפשר וראוי להשתדל למצוא את הטעם, החיות וההרגשה שבקיום. כאשר יסוד המים במינון נכון, האדם מקיים גם כשאינו מרגיש, ובמקביל מנסה להרגיש את מה שהוא מקיים. אבל אם יסוד המים משתלט, האדם עלול לחיות רק לפי תענוג והרגשה, וגם ברוחניות זה אינו איזון נכון. ה׳ ייתן לך לב שקט, עין טובה, וסבלנות לעצמך ולמי שאיתך בדרך. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 62-63
לכל השאלות והתשובות