אפשר לחיות שנים ליד אדם ולא באמת לראות אותו
השאלה
שלום לרב. אני שואל מתוך מקום קצת מבולבל, ואולי גם קצת כואב. אפשר לחיות שנים ליד אדם ולא באמת לראות אותו. אני רואה את העולם שלי, את הצרכים שלי, את הכאב שלי, את ההשקפה שלי. הוא נמצא שם, אבל מאחוריי. מה צריך לקרות כדי שאפסיק לראות רק את הנוף שלי ואתחיל לראות גם את הנוף שלו?
התשובה
ידידי, הדברים שכתבת נוגעים ללב. אני מבין היטב את המקום שממנו השאלה באה. לפעמים השכל כבר שמע, אבל הלב עדיין מחכה שידברו איתו. אחור באחור הוא מצב שבו לא רואים את בן הזוג. האדם רואה נוף רחב ועשיר, השקפת עולם שלמה שהוא מזדהה איתה, אבל הדבר החשוב ביותר חסר: בן הזוג אינו בתוך שדה הראייה שלו. המעבר לפנים בפנים דורש תהליך של הסתובבות. האדם צריך לצאת מעט מנקודת המבט שלו ולאמץ את נקודת המבט של בן הזוג. כאשר שני בני הזוג עושים זאת, כל אחד רואה את השני על רקע עולמו שלו. זהו מעבר מקשר שבו כל אחד חי בתוך עצמו לקשר שבו כל אחד מתחיל לראות את השני מבפנים. יהי רצון שתמצא בתוך הקושי הזה גם נקודת אור קטנה, שתלך ותגדל לאט לאט. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 104