מה ההבדל בין חינוך לאילוף?

התשובה

תשובה: שלום וברכה יקירי. בשיעור שלנו אנחנו עוסקים בחינוך, ולא באילוף, ויש הבדל רב ועצום ביניהם אבל כאן זה לא המקום להרחיב בעניין, בכל אופן אני ממליץ לך להגיע לשיעורים באופן סדיר וקבוע כדי שתוכל באמת להפיק מהם את התועלת הנכונה. בכל אופן אני אענה ממש בקצרה לשאלתך שהמציאות היא ש"השאגה" שהזכרת או הסטירה, אולי ואני מדגיש אולי, פותרות את הבעיה באופן מיידי, אבח שלא פותרות את השורש של הבעיה, ופעמים אף יוצרות בעיות גדולות יותר בנפש. שאגות וסטירות אלו לא דרכה של תורה, וזה מוכח באינספור מקומות, אבל אנשים רגילים לחשוב שרעש וצלצולים "עושים את העבודה", בעוד שהחוזקה האמיתית אינה מתבטאת בדרך הזאת, אלא שלרוב הסיבה לכך שאנחנו צועקים היא התניה אישית שלנו מהעבר, וצערנו אנחנו כנראה לא מצליחים לשחרר אותו, או שפשוט זה הדרך שלנו הקלה לשחרר עצבים שלנו. פשוט אין לנו יכולת באמת לשלוט בזה. לרוב כיון שקשה לנו מאוד להודות בזה, אז אנחנו מפתחים אידיאולוגיה שזו שיטת חינוך וכו'... בעוד שעמוק בתוכנו אנחנו יודעים שזו לא האמת, ואנחנו יודעים שאין בסטירה שם אקט חינוכי, ולהפך, אנחנו מלמדים באותו רגע את הילד בדיוק מה שאנחנו דורשים ממנו לא להיות. היפך השליטה. אני אסיים בדבר תורה קטן מפרשת השבוע שרלוונטי לענייננו... שאל האדמו"ר מטאלנא שליט"א, מדוע דווקא מכת הארבה נבחרה להיות זו שעליה נאמר 'ולמען תספר באזני בנך ובן בנך'? הרי מכת הברד היתה מפורסמת בעולם הרבה יותר, שהרי היו בה קולות וברקים וגם היתה פלאית יותר שהרי אש ומים היו מעורבבים זה בזה, ואם כן מן הראוי היה לספר על מכה פלאית זו, ולא על מכת הארבה שנראתה טבעית? והסביר, שהברד הכה בחזקה וללא אבחנה, והשיג את מטרתו בשבירת העצים והצומח החזקים. אך 'החטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה' (לעיל ט, לב( את הצמחים הרכים והגמישים לא הצליח הברד להשמיד. לעומת זאת הארבה, שמגיע בשקט, הוא גמיש ויכול להיכנס לכל מקום צר, ולא עוזב עד שהצליח לאכול 'את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד' (פסוק ה) - את מה שהברד לא יכול היה לכלות. התורה בחרה לספר לדורות הבאים על מכת הארבה כדי להורות לכל מחנך והורה שבדומה לארבה הוא חייב להיות גמיש, שקט, סבלן ולעשות מלאכתו ללא לאות. והדרישה היא לספר באזני בנך ובן בנך - להתאים את הסיפור לאזנו של כל ילד כדי שהוא יוכל להבין ולהפנים את הסיפור במלואו. בהצלחה.