קבלן שמקבל פניות ממכרים
השאלה
אני קבלן במקצועי, לעיתים פונים אלי אנשים, קרובי משפחה או חברים, קרובים ורחוקים, וחלקם בכלל תושבי היישוב שבו אני מתגורר או מסביבתו, אנשים שהגיעו אלי דרך היכרות לא ישירה, "מפה לאוזן" כבדרך של "חבר שמביא חבר", ושואלים אותי אם אני מכיר בעלי מקצוע שונים לביצוע עבודות מסוימות שהם חפצים לבצע, כגון: החלפת ריצוף, צביעה, או בנית מחסנים בחצר וכדומה. כאמור, בזמנים שבהם אינני פנוי לקחת את העבודה בעצמי, ב"ה... מחמת זה שאני עסוק בעבודות אחרות, או כתוצאה משיקולים אחרים, אני נוהג לקשר בינם לבין בעלי המקצוע שאני מכיר. לרוב, חשוב לי לציין שאלו, בעלי המקצוע, פועלים שלי שאני בעצמי מעסיק, אבל לא תמיד. אלא, שאני לא עושה זאת בחינם, ולמעשה ההסכם שלי מול בעלי המקצוע הוא, שתמורת הפניית העבודה אליהם על ידי, יינתן לי אחוז מסויים מן השכר שיגבה על ידם מהלקוח. שאלתי היא:האם מן הדין עליי ליידע את הפונים אליי על כך שיש לי רווח אישי מהקישור הנ"ל אל בעלי המקצוע? שמא הם חושבים שבחינם אני עושה, האם מותר לי לנהוג כך מבלי לגלות להם? או שמא יש בכך חשש לגניבת דעת, גזל, או כל איסור חמור אחר?
התשובה
שלום וברכה. שאלה יפה ומצויה. כתב הרמ"א בחושן משפט (סי' רסח סעיף ד') "וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יכול לומר (אותו אחד שעשו לו את הטובה. אב"י) בחינם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו. ע"כ. ומבואר לפי זה שבכל מיני פעולות או טובות שאדם עושה עם חבירו יכול ליטול שכר על פעולותו, אם נהוג לשלם על דבר זה, ותכנן מראש לבקש תשלום. וכיום נהוג מאוד שבעלי מקצוע משלמים זה לזה "דמי תיווך" על מתן עבודות. ואם כן אז מותר לקחת תיווך מאנשי המקצוע, מה עוד שלפי הנתונים המשלימים שהבאת אותו בעל מקצוע אינו מייקר את העבודה שלו עקב דמי התיווך שנותן לך, וא"כ גם אותו אדם ששאל אותך לא הפסיד כלום. (עיין שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קנה וכן בשו"ת הליכות ישראל סי' כז. אמנם צריך לדעת שבדברים שאין נהוג לקחת שכר מסוג זה על פעולה כזאת, אינו יכול לתבוע שכר אם לא סיכמו על כך מראש, מאחר שלא נהוג לשלם על כך, והכל כמנהג המדינה. ויתרה מכך, אליך פונים כיון שאתה נחשב לקבלן מקצועי ואמין, וא"כ עצם הייעוץ שלך שווה כסף. ונוסיף עוד נקודה חשובה, שבפעולות שמקובל לשלם עליהן יכול לתבוע אפילו אם עשה פעולה זו לידידו ואוהבו (חכמת שלמה סי' קפה סעיף א) אלא אם כן בשעה שעשה את המעשה היה בדעתו לעשות זאת בחינם, משום שבמקרה כזה נחשב כנותן מתנה, ולכן יזהר מאוד שלא לבקש אפילו שכר סימלי לאחר המעשה. ואע"פ שזה מתרצה לתת לו נראה שצריך להודיעו שמתחלה נתכוין לשם מתנה ואם בכל זאת יתרצה לתת לו יכול ליקח בתורת מתנה, ואם לא הודיעו נראה דהוה גזל בידו מפני שלא נתרצה לתת לו אלא משום שחושב שחייב לו. ובספר פסקי המשפט (עמ' רפו) כתב שאף אם בשעת המעשה לא ידע שיכול לתבוע ממנו שכר ורק אח"כ נודע לו, אין כאן דין של מחילה בטעות כיון שמתחילה לא נתכון לשכר, הרי זה כנותן מתנה, ואי אפשר לקחתה מהמקבל, והרי זה דומה לנותן לחבירו חפץ משום שחשב שאינו צריך לו ושוב נודע לו שהיה יכול למוכרו או להשתמש בו, שודאי אינו יכול לתבוע את החזרת המתנה משום דין מתנה בטעות. ע"כ. וכ"כ בפתחי חושן (שכירות פ"ח הערה סה). נמצא שאין כאן גזל מהטעמים שהזכרנו, ואין גניבת דעת שכן למי ששאל אותך אתה אכן עושה בחינם, והעבודה לא מתייקרת לו, ולפועל או איש המקצוע שאתה לוקח ממנו דמי תיווך הרי אלו דברים שסיכמתם לפני בצורה גלויה. וגם באופן שאתה מביא את הפועל הזה לאותו אדם, ואתה נותן הצעת מחיר לדוגמא בשווי 1000 ₪ על הפועל כאשר אתה משלם לו בפועל רק 700, ואת ה300 הנותרים אתה לוקח לעצמך, הדבר מותר, שכן במקרה כזה מן הסתם אתה לוקח אחריות על העבודה, וזו בעצם עבודת הקבלנות, ואין ציפייה משום צד שתעשה זאת בחינם. ברכה והצלחה.