למה כל כך קשה לפעמים לומר “אני צריך עזרה”
השאלה
שלום הרב. יש דברים שאדם מבין בשכל, אבל כשהם מגיעים לבית וללב הם נעשים הרבה יותר מורכבים. למה כל כך קשה לפעמים לומר “אני צריך עזרה”? הרי כל אדם מוגבל, וכל אדם צריך מישהו לידו. ובכל זאת, יש מי שמעדיף להסתבך לבד, להעמיס על עצמו, להישבר מבפנים, רק לא להודות שהוא זקוק למישהו. מה עומד מאחורי זה?
התשובה
שלום ידידי היקר. יפה שאלת. יש מקומות שבהם התשובה לא צריכה רק להסביר, אלא גם לפתוח חלון. כאשר יסוד האש חזק ואינו מאוזן, האדם עלול לחוות בקשת עזרה כהשפלה לדימוי העצמי שלו. עצם המחשבה שהוא זקוק למישהו אחר פוגעת בתחושת העליונות שלו. אבל בעומק, הדבר מעיד דווקא על חוסר שלמות בדימוי העצמי. אדם שמכיר בערכו באמת ויודע את גבול יכולתו, אינו נרתע מבקשת עזרה בשעת הצורך. קבלת עזרה אינה מקטינה אותו, מפני שהוא אינו בונה את ערכו על האשליה שהוא מסוגל לכל דבר לבד. בקשת עזרה יכולה להיות חלק מתיקון המידות. היא מלמדת את האדם שהגדלות האמיתית אינה להיות מעל כולם, אלא לדעת את מקומו באמת. ה׳ ישלח לך בהירות בתוך הבלבול, וחום בתוך המקומות שהתקררו עם הזמן. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמוד 54