למה לפעמים דווקא הילד החלש צריך שאאמין בו יותר
השאלה
כבוד הרב, קל להאמין בילד שמצליח. הוא מביא ציונים, מתנהג יפה, כולם רואים את הכוחות שלו. אבל מה עם ילד שכבר רגיל להיכשל? מה עם ילד שמגיע עם תווית של אין סיכוי? איך מאמינים בו בלי לשקר לעצמנו?
התשובה
שלום וברכה ידידי. אמונה בילד אינה הכחשת הקושי. אם יש קושי, צריך להכיר בו, לתת כלים, לעזור, לפעמים גם להיעזר באבחון או באנשי מקצוע. אבל השאלה היא האם הקושי נעשה כל הסיפור, או שהוא רק חלק מן התמונה. יש ילדים שהמבוגרים סביבם התייאשו מהם, ואז הילד לומד להתייאש מעצמו. הוא שולף את הפתק הירוק שלו, את רשימת המגבלות, ואומר בלי מילים: אין לי סיכוי. שם בדיוק נצרך מבוגר שמאמין בו יותר ממה שהוא מאמין בעצמו. כאשר מבוגר מאמין בילד, הוא אינו אומר שאין מגבלות. הוא אומר שהמגבלה אינה סוף הדרך. האמונה הזאת יכולה לפתוח דלתות שהילד לא ידע שהן קיימות. לפעמים מבוגר אחד שמאמין באמת משנה את כל הסיפור. יהי רצון שתזכה להיות שליח טוב לילדים שכבר כמעט התייאשו מעצמם, ולהאיר להם סיכוי שאבד מעיניהם. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 50-51
לכל השאלות והתשובות