למה אני נבהל מכל ירידה בדרך
השאלה
שלום לרב. אני שם לב שכל פעם שיש לי ירידה, עיכוב או קושי, אני מיד מרגיש שכל העבודה שלי לא שווה. כאילו אם קשה לי, סימן שאני לא מתקדם. איך אפשר להפסיק להיבהל מכל אבן בדרך?
התשובה
יקירי, שלום וברכה. הדרך אינה תמיד ישרה וקלה. לפעמים היא תלולה, לפעמים יש בה עליות, ולפעמים אחרי העלייה באה ירידה. אבל אם לדרך יש מטרה, גם הקושי שבה אינו סתם הפרעה. הוא חלק מן הדרך אל התיקון. הרבה אנשים שואלים מדוע הם לא משתנים, ובאותו זמן הם עסוקים בעיקר בלהתלונן על הדרך הארוכה. אבל מי שנוסע אל יעד רחוק יודע שגם הדרך עצמה שייכת לנסיעה. לא כל עיכוב אומר שטעינו, ולא כל קושי אומר שנכשלנו. צריך ללמוד לומר לעצמנו: המצב העכשווי שלי גם הוא חלק מן הדרך. במקום להיבהל ממנו, עלי לשאול מה הוא בא ללמד אותי, כיצד הוא יכול להוביל אותי אל היעד, ואיך אפשר לגדול דווקא ממנו. ברכתי אליך, שתזכה לא להיבהל מן הדרך, ולראות שגם האבנים שבה יכולות להפוך למדרגות. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 61-63