יש הבדל עצום בין לומר “המעשה הזה הפריע לי” לבין לומר “אתה תמיד כזה”
השאלה
שלום לרב. אני מנסה לברר את זה ממקום אמיתי, כי אני לא רוצה רק להסתדר מבחוץ אלא להבין מה קורה בפנים. יש הבדל עצום בין לומר “המעשה הזה הפריע לי” לבין לומר “אתה תמיד כזה”. למה ביקורת כללית על האישיות כל כך משתקת? ואיך אפשר להעיר בצורה שמאפשרת שינוי במקום ייאוש?
התשובה
שלום וברכה, יקירי. זו שאלה שמגיעה ממקום חי. היא פוגשת את האדם לא רק כשהוא לומד, אלא דווקא ברגעים שבהם הוא מנסה להיות אמיתי יותר. ביקורת צריכה להיות נקודתית ותועלתית. אסור להפוך אותה להתקפה אישית, למשקעי עבר או לאמצעי פגיעה. כאשר מעירים על התנהגות מסוימת, יש למבוקר תחושה שיש לו יכולת להתמודד ולשנות. אבל כאשר שוללים את כל אישיותו במשפטים כמו “אתה חסר מידות” או “אתה אף פעם לא חושב”, הוא מקבל תחושת חוסר אונים. מטרת הביקורת אינה להוכיח שהשני חסר, אלא לעזור לו לראות מעשה מסוים ולרצות לשנותו. ביקורת שמרסקת את האדם אינה בונה דבר. ברכתי אליך, שתזכה לבנות צעד קטן של שלום בכל יום, בלי לחץ ובלי ייאוש. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 127-128
לכל השאלות והתשובות