איך אפשר באמת להידמות למידותיו של הקב״ה?

התשובה

תשובה: שלום וברכה יקירי, מאוד הזדהיתי עם השאלה שלך... לפעמים גם אני מרגיש כך. אך מידי פעם אני מזכיר לעצמי את המעשיה של רבי נחמן... היה היה מלך ולו בן יחיד. יום אחד, קרא המלך לבנו ואמר לו: 'בני היקר! בחצר הארמון מונחת אבן גדולה. אני רוצה שתעלה אותה בבקשה לראש ההר.' הלך הבן לחצר והביט באבן. היא לא הייתה סתם אבן גדולה היא היתה עצומה !אבן כזאת לא ראה מימיו !' 'איך אני אעלה את האבן?' חשב לעצמו. ניסה לדחוף ניסה למשוך, ניסה להכניס מתחת לאבן מקלות כדי לגלגל אותה מעט אך האבן לא זזה אפילו מילימטר. ישב הנסיך ליד האבן, והצטער צער רב על שלא יכול לקיים את מצוות אביו. עבר שם המלך וראה את בנו העצוב. 'מה קרה, בני היקר?' הוא שאל 'למה ומדוע נפלו פניך?' 'אבא, אני רוצה למלא את בקשתך' אמר בן המלך 'אבל אינני מצליח! האבן גדולה וכבדה כל-כך שאיני יכול להזיז אותה!' חייך המלך. 'בני, אל תתעצב' הוא אמר 'ביקשתי ממך בקשה האם יעלה על הדעת שאבקש דבר שאינך יכול לעשות אותו ?! כוונתי היתה שתשבור את האבן לחלקים קטנים, ותעלה אותם אחד אחד לראש ההר... הכל מתחיל ונגמר בכך שאני חושב שאני צריך להרים את האבן הגדולה הזו. מה אני עד כדי כך לא מוצלח? כשאני מסתכל עליה היא ענקית! היא גורמת לי להתייאש רק מלראות אותה. אני אפילו לא מנסה. וזה שקר. חז"ל אמרו "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה" (אבות ב, טז), אתה צריך להתחיל, אבן אבן, מה יהיה בסוף רק ה' יודע, אותי זה לא מעניין, אני לא יכול להתעלם, חייב לנסות, לאט ובטוח אם אני כבר יודע את הבעיה שלי, חקרתי ובדקתי, אבל אני פשוט יודע, אני לא יכול לשנות את זה!! אז פה נכנסים להמשך הדברים... כאשר אני בטוח שאני לא יצליח אין סיכוי שאני יצליח!! המוח צריך לתת הוראה לפעול, וכשהוא יודע מראש שהתוצאה תהיה כישלון, אז הוא אפילו לא מנסה... חבל על האנרגיות. ניסיתם פעם להרים מכונית??? למה? כי פשוט לנו שלא נצליח אז למה לנסות. אז 'תכלס' מה עושים? צריך להתחיל לבצע משימות קטנות, לחוות הצלחות, המוח מתחיל להאמין שהוא מסוגל להצליח, ואז, רק אז, כשהמוח מתחיל להאמין בסיכוי שלו להצליח, אנחנו מתחילים לעבוד על הבעיה האמיתית... אנחנו קוראים לזה תאוריית התחנות. לפעמים אנחנו מתבלבלים... אנחנו חושבים שה' רוצה מאיתנו הצלחות. התרגלנו כל כך לקבל ציונים, ומבחן החיים פשוט גדול עליי, אז אני בוחר להיות חולה ולא להגיע למבחן. זו לא האמת. באנו לעולם העבודה. אנחנו אמנם לא בקייטנת קיץ (ואת זה אנחנו מוכרחים להבין!), אבל גם לא במבחני בגרות. אנחנו בסה"כ צריכים לעבוד... כמה שאנחנו מסוגלים. אבן אבן. בהצלחה.