כיצד מתייחסים להצלחות ממשלה שפוגעת בעולם התורה?

התשובה

תשובה: שלום וברכה ידידי. בדבריי בשיעור וכן בעלון מחיתי על גזרת הגיוס כיון שלדעתי היא טעות איומה בלשון המעטה, והיא זאת שמולידה חורבן אמיתי, ומזיקה לשלום חיילנו. במקביל אני לא מגמד אף מעשה של הממשלה, במיוחד לא את אלו שפועלים למען הגנת עם ישראל, ובכל זאת חשוב לי להבהיר נקודה מסוימת שאולי היא תובהר טוב יותר ע"י דבר תורה יפה מפרשת השבוע... בתחרות בין ציירים הגיעו לגמר שני ציירים מומחים. על השופטים היה להכריע מי מבין השניים יזכה בפרס הגדול. הציור הראשון היה מפעים, ציור ובו כרם ענבים על רקע נוף הררי מרהיב, בכרס נראו גפנים נושאים אשכולות עסיסיים. המראה היה כה משכנע, עד שכמה ציפורים הוחלפו באזור התקרבו במטרה לנקר בענבים. "ממש אמיתי״, לחש שופט לחברו, ״ראית אין הציפור ניגשה אל הענבים?״ ״ועכשיו לציור השני״, הכריז המנחה, וביקש מהשופטים לעבור לצידו השני של האולם. השופטים שהתקרבו אל הציור השני ראו כי הוא מכוסה בווילון מעוטר, וביקשו מהצייד להוריד את הווילון כדי שיוכלו לראות את הציור ולהכריע את התחרות. ״אני חוזר בי״, אמר הצייר, ״אחרי הציור המוצלח כל כך של קודמי, אני פשוט מתבייש בציור שלי, סלחו לי רבותי. תנו לו את הפרס״. "בכל זאת!" אמר אחד השופטים וניגש להסיר את הווילון, אן נותר נדהם כשנתקל בבד הציור, לא היה שם וילון, היה זה ציור של וילון… ההכרעה הייתה פה אחד לטובתו של הצייר השני – שהצליח להטעות את השופטים, בעוד שהראשון הצליח להטעות רק את הציפורים. אין צייר כאלוקינו את הפסוק ״אין צור כאלוקינו״ (שמואל א ב, ב) דרשו חז״ל "אין צייר כאלוקינו" ולמה צייר? כי ציוריו של הקב״ה מצליחים להטעות אותנו בני האדם! הוא מצייר בפנינו עולם מופלא שבו הכל נראה אמיתי כל כך, אבל כשחופרים לעומק מתברר שאנחנו חיים בתוך אשליה. העולם רועש, יחסי כוחות בין מדינות משתנים, ומלחמות מתרחשות בכל מיני מקומות בעולם. שליטים בעלי כוח מאיימים, ומדינות שוחרות שלום נרתעות בבהלה מכוחו של רודן אכזר. ולעיניו של אדם מן השורה נראה כי אכן יחסי הכוחות הם אמיתיים, והדברים המתרחשים נובעים ממשקל של יחסי כוחות ומוחות. גם הוא שותף לתחושות החרדה והבהלה, להרגשת ״כוחי ועצם ידי״, ולבלבול הכללי השורר בכל פינה. אך המבט האמיתי והנכון הוא שהכול ציור, משכנע אמנם, אך בסך הכול ציור אותו מצייר הבורא ומנהיג את העולם כולו. מסתתר מאחורי הקלעים ומניע את המערכת כולה, וגורם לכולם לחשוב שיש כוח ושררה, יש שלטון ומנהיגות, ויש אפשרות לפעול לבד, לעשות דברים ולחולל מהפכות. זהו שאמר שלמה: "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ". חלק מהמפרשים רואים בכך הצהרת כוונות על צורת התנהלותו של העולם. ״המלך״ הוא מלכו של עולם, הקדוש ברוך הוא, ו״האדם״ הוא היצור השוכן בעולם הזה וחושב שהוא ״כל יכול״, בידו ליצור ולעשות, לשנות ולנהל, לבנות ולפרק, אין מעצור בידו. ועל כך קורא שלמה ״כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״. מי אתה שתחשוב שאתה מסוגל לנהל את העולם ולעשות בו ככל העולה על רוחך?! וכאן אנחנו חוזרים לסיפור שני הציירים. האמת היא ״שאין צור כאלוקינו״ וכשדרשת חז״ל – "אין צייר כאלוקינו״. ציוריו של הקב״ה הם מופלאים, כי הם מצליחים להטעות אותנו בני האדם, ולתת לנו את התחושה שהכל בשליטה, הכל תחת ידינו, אנחנו מנהלים את העולם. בסיפור, הציור הצליח להטעות את השופט, אולם הקב"ה יוצר מציאות הרבה יותר מדהימה – ציור שמצליח להטעות את הציור עצמו לחשוב שהוא אמיתי... אבל אם מגרדים קצת לעומק מגלים שמדובר בסך הכל באשליה, אחיזת עיניים. יש יד מכוונת מלמעלה, יד שמנווטת את העולם ומובילה אותו כפי רצונה. ועל כך אומר שלמה בחכמתו: ״כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו״. רעיון זה בא לידי ביטוי בדברי הניחומים שאמר יוסף לאחיו בבטחה: "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלקים לפניכם… וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ… ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וישמני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים״. יש יד מכוונת בעולם! בהצלחה יקירי.