איך מחנכים ילד ליהנות מעמל ולא רק מתוצאה
השאלה
שלום לרב. הדור שלנו רוצה הכול מהר. אוכל מוכן, תשובה מיידית, הצלחה בלי דרך. גם ילדים מתקשים להתאמץ אם אין תוצאה מיידית. איך מחנכים ילד לא לברוח מעמל, ואפילו ליהנות ממנו?
התשובה
ידידי היקר, שלום וברכה. עיקר ההנאה מגיע על ידי יגיעה, עמל ומאמץ. כאשר אדם מתאמץ ומשיג, ההנאה שלו מן הדבר עמוקה הרבה יותר. טוב לו לאדם בקב אחד משלו מתשעה קבין של חברו, מפני שמה שהוא עמל עליו נעשה שלו באמת. פעם אנשים היו מטפסים על הר במשך ימים כדי להגיע לפסגה. חלק גדול מן ההנאה בפסגה היה בנוי על המאמץ בדרך. אילו מישהו היה מקפיץ אותם לשם בלי הדרך, החוויה לא הייתה אותה חוויה. ההישג מקבל טעם מפני שהאדם השקיע בו. בדור של מיקרוגל ומסך גולל, הילד לומד לחפש כמה שפחות עמל. אבל אם נרצה לגדל נפש בריאה, צריך לעזור לו לטעום את המתיקות שבעמל. לא לתת לו הכול מהר מדי, לא להציל אותו מכל מאמץ, אלא ללמד אותו שהדרך עצמה בונה את ההנאה. יהי רצון שתזכה לגדל ילדים שלא מפחדים מקושי, אלא יודעים שהעמל הוא חלק מן המתיקות. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 198-201