מה פירוש לקבל עול תורה ולהסיר עול דרך ארץ?

התשובה

תשובה: שלום וברכה. כן יקירי, ננסה לבאר מעט יותר, עד כמה שמסגרת הטור והיריעה תכיל. "רבי נחוניא בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ״ (אבות ג, ה). כלומר אין בריחה מעמל. הסיבה לכך היא פשוטה, כיטון שבאנו לעולם הזה כדי לעבוד, ופה זה עולם העבודה ולא קבלת השכר, כפי שמבואר באריכות בפרק הראשון של מסילת ישרים, וכן הרחבנו בזה בספרנו הקטן "דור ההסתריה" בפרק שנקרא 'קייטנת קיץ'. בכל אופן עבודה ועל תמיד תהיה, השאלה היא כיצד , איך, ובאיזה צורה. כלומר כולנו צריכים לרוץ, השאלה היא לאן... אנחנו רצים והם רצים, אנחנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת. ריצה תהיה, אמנם הבחירה לאן היא בידנו. נספר לך מעשה שימחיש את העניין... אחד ממגידי המישרים סיפר כי נולד בעיר קטנה שהיה בה נמל, ובהיותו ילד היה נוהג להגיע מדי פעם לנמל ולעקוב אחר תנועת האוניות הנכנסות והיוצאות. עגורני ענק פרקו מכולות טעונות סחורה וערמון על הרציף, עגורנים אחרים נשאו מכולות והטעינון על האניות העומדות להפליג. לפתע צדה עינו מחזה מוזר: על אחת האניות הטעינו… סלעים! ורק אז הרימה עוגן ויצאה לדרכה… בתחילה הוא חשב שמדובר במקרה חד פעמי. לאחר ששם לב שהדבר חוזר על עצמו שוב ושוב, החליט להתגבר על הבושה ולשאול. הוא ניגש לרב החובל ושאלו: "מדוע לאחר שהאוניות פורקות את סחורתן מטעינים אותן בסלעים? הרי סלעים יש בכל מקום בשפע רבי לשם מה כל הטרחה הזאת?״ ״שאלה יפה שאלת, רואה אני שאתה ילד חכם ונבון ושמת לב לדבר זה״ אמר רב החובל והסביר לו: ״האוניה יכולה לשוט בלב ים אך ורק אם לפחות שליש ממנה שקוע במים. כאשר האוניה מגיעה לנמל עמוסה בסחורות, אין לה כל בעיה לשוט בים הגדול, הסחורות מכבידות והאוניה יציבה וחלק ממנה שקוע במים, אך לאחר שפורקים ממנה את הסחורות, משקלה של האוניה נעשה קל יותר ויש חשש ליציבותה". "אז מדוע ממלאים אותה דווקא בסלעים?" שאל הילד. "בדרך כלל, כשמדובר בעיר גדולה שהמסחר בה מפותח, האוניה מביאה סחורות מסוימות של יבוא, ומטעינים אותה בחזרה בסחורות של יצוא שמייצרים באותה עיר. אך כיון שעיר נמל זו היא קטנה, והמסחר והתעשייה אינם מפותחים בה, אין די סחורות להעמיס עליה, לכן אין ברירה אלא להעמיס אותה באבנים שישמרו על כבדה ויציבותה…" לימים כשגדל הילד והפך למגיד מישרים, זכר את הדבר ומצא בו מוסר השכל רב אותו הזכיר בדרשותיו: אם אתה לא מטעין בסחורה, יטעינוך באבנים! האדם דומה לאותה אוניה שאינה יכולה להחזיק מעמד בלי עול. הקב״ה דואג לכך שמשהו יטריד ויעסיק אותו, אלא ששתי דרכים לפניו: האחת היא הדרך הטובה הרצויה והמומלצת – לקבל עליו עול תורה ומצוות, שבתחילה עלולים להראות כעול, אך אט אט הוא מכיר בנועם שבהם. והדרך השנייה היא להתנער מעול תורה ומצוות, אלא שאז לא יהיה משוחרר מעול אלא תהיינה לו טרדות אחרות. מספרים על אברך שנכנס לרבו והתלונן על הצרות שיש לו בדירתו הנוכחית כאשר הוא סובל משכניו, מהעדר אור ואוויר וכן הלאה. הביט בו רבו במבט נוקב ואמר לו: ״דע לך ידידי, שמצרות אי אפשר לברוח, אפשר רק להחליף… אלא שלא תמיד התחליף הוא ערב, וכשטועמים את התחליף מתגעגעים למה שהיה בתחילה… ״העולם הזה אינו בית הבראה לשום אדם בעולם, בין אם הוא בוחר לקבל עליו עול תורה ומצוות ובין אם הוא בוחר ח״ו לפרוק עול מלכות שמים. קשיים ובעיות יהיה עליו לעבור בכל מקרה. בכל עת הם ימצאוהו. השאלה היא רק באיזה תחום יעבור האדם את הקשיים״. מקווה שהדברים הובנו, אם לא, אתה מוזמן להגיע לשיעור ונרחיב את הדברים. ברכה והצלחה.