נניח שבאמת יש לבן הזוג חסרון כרוני

התשובה

שלום וברכה לך, ידידי. זו שאלה של אדם שרוצה לבנות ולא רק להירגע לרגע. לכן צריך להניח את הדברים לאט, בלי לדלג על כאב ובלי לוותר על אמת. כאשר יש לאדם מום, לא יעזור לנגח אותו במומו ולהראות לו שוב ושוב שהוא בעל מום. להפך, צריך להעלים עין, להתעלם, ואף להרבות בשבחו כדי שלא ירגיש כל הזמן בחסרונו. כך גם בחסרון תכונתי. אם לבן הזוג יש תכונה קשה, אין יושר בהגדלת הפצע. הדרך הישרה היא לחפות על גנות השני, ליטול ממנו את ההרגשה הרעה, ולתת לו הרגשה טובה. יש מי שזוכים, לאחר קבלה והבנה, אפילו להתחיל לחבב את המום של השני. אבל גם מי שאינו שם, לפחות צריך ללמוד לחיות איתו בלי להפוך אותו למרכז הקשר. ברכתי אליך, שתזכה לבנות צעד קטן של שלום בכל יום, בלי לחץ ובלי ייאוש. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 142-143