אם אני צודק, למה לא לומר
השאלה
שלום וברכה לרב. אני כותב את השאלה הזאת כי היא כבר לא נשארת אצלי בראש, היא יורדת ממש אל הלב. אם אני צודק, למה לא לומר? אם באמת נעשתה טעות, למה לשתוק? אבל האם כל אמת צריכה להיאמר בכל רגע ובכל צורה? האם הרצון להיות צודק יכול לפעמים להרוס את השלום שהוא עצמו רצון ה'?
התשובה
שלום יקירי, ניכר שהשאלה באה ממקום אמיתי. אני שומע בתוך השאלה שלך בקשה פשוטה מאוד: לא להישאר עם סיסמה, אלא לרדת אל החיים עצמם. שלמה המלך אמר: “אל תהי צדיק הרבה”. גם כאשר אדם רוצה לנהוג בצדק, עליו לחשוש שמא מעשה שנראה לו צודק יביא לתוצאה הפוכה. כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אין הכוונה שאין אמת, אלא שצריך לדעת מתי ואיך לומר אותה. ביקורת שאינה מתקבלת אינה מתקנת, ולעיתים היא רק מולידה קינטור ומריבה. לפני שמעירים צריך לשאול: האם זה רצון ה'? האם זה מוכרח כאן ועכשיו? מה יהיו ההשלכות? מילה אחת בזמן ובמקום לא מתאימים יכולה לגרום הרס רב, ואחר כך האדם עצמו היה מוותר בשמחה על “מלחמת הצדק” שניהל. ברכתי שתזכה לאור שקט, כזה שלא מסנוור, אלא מחמם את הלב ומחזיר תקווה. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 126-127
לכל השאלות והתשובות