איך לא מחנכים מתוך בהלה

התשובה

שלום וברכה ידידי. זו שאלה אמיתית מאוד. הורה שנבהל אינו רואה רק את מה שקרה עכשיו. הוא רואה בדמיונו את כל העתיד, את כל הסכנות, את כל הכישלונות האפשריים. ואז הוא מגיב לאירוע קטן כאילו הוא עומד מול אסון גדול. אבל חינוך צריך דעת. צריך לראות את הילד, את המעשה, את השלב שבו הוא נמצא, ולא רק את הפחדים שלנו. כאשר אנו מגיבים מתוך בהלה, הילד מרגיש שהעולם מסוכן ושגם הוא עצמו מסוכן. כאשר אנו מגיבים מתוך אחריות, הוא מרגיש שיש מבוגר שמחזיק את המציאות. האחריות אינה אומרת להתעלם. היא אומרת לשאול: מה באמת קרה כאן? מה הילד צריך ללמוד? איזה גבול נכון עכשיו? ואיזה חלק בתגובה שלי שייך לפחד שלי ולא לילד? השאלה הזאת מחזירה את החינוך למקום נקי יותר. ברכתי אליך, שתזכה ללב רגוע מול סערות קטנות, ולחכמה להגיב למה שקורה באמת ולא למה שהפחד מצייר. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לך אמר ליבי", עמודים 104-107, 152-156