כשקשה, עולה מיד מחשבה: אולי טעיתי, אולי אי אפשר, אולי צריך ללכת
השאלה
הרב, אני שואל לא מתוך ויכוח אלא מתוך רצון אמיתי לבנות. כשקשה, עולה מיד מחשבה: אולי טעיתי, אולי אי אפשר, אולי צריך ללכת. אבל האם לפעמים הבעיה אינה עומק הקושי, אלא זה שמעולם לא למדנו לשאת קושי?
התשובה
שלום לך יקירי. יש בשאלה הזאת כאב, אבל גם הרבה תקווה. עצם זה שאתה שואל כך מראה שהלב עדיין מאמין שיש דרך לבנות נכון יותר. הדור אוהב חיים קלים ורוצה תוצאות מידיות, אבל העולם הוא עולם העשייה, והאדם נולד לעמל. בניית בית דורשת סבלנות, יצירתיות ואורך רוח. יש מצבים שבהם בני זוג נבהלים מהקושי הראשון, פונים מיד החוצה ומתחילים לברוח, מפני שאינם רגילים לעמל ולאיפוק. אך פעמים רבות מה שנראה רע עכשיו יכול להשתנות, להתרכך ולהיבנות אם יש נכונות לשאת ולעבוד. הסבלנות היא המידה הנושאת את הבית. אין הכוונה לקבל כל דבר ולשתוק תמיד, אלא לשאת את השני עם חסרונותיו, לזכור שגם אני איני שלם, ולבנות מתוך אהבה שמכסה על פשעים. ברכתי אליך, שתזכה לבנות צעד קטן של שלום בכל יום, בלי לחץ ובלי ייאוש. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 252-253
לכל השאלות והתשובות