גם אם אדם מצליח לעצור את עצמו בזמן כעס, עדיין השאלה נשארת: למה אני כל

התשובה

ידידי היקר, אני שמח ששאלת. זו שאלה של אדם שרוצה לבנות ולא רק להירגע לרגע. לכן צריך להניח את הדברים לאט, בלי לדלג על כאב ובלי לוותר על אמת. עומק סיבת הכעס הוא התנגשות ברצון. כל זמן שיש לאדם רצון משלו, וכאשר הרצון אינו מתממש נוצרת התנגשות בין הרצון למציאות, התולדה היא כעס. העצה השורשית היא לבטל את הרצונות האישיים אל רצון הבורא, בבחינת "בטל רצונך מפני רצונו". אין הכוונה שאדם לא ישאף ולא ירצה להתקדם. עליו לשאוף ולעשות השתדלות. אבל כאשר ההשתדלות אינה מצליחה, והמציאות כרגע אינה כרצונו, עליו להבין שכרגע זה רצון ה' ולקבל זאת באהבה. גם ברוחניות, כאשר אדם רוצה להגיע למדרגה מסוימת או להיות בקיא כמו רב פלוני, והוא משתדל מאוד אך כליו אינם מתאימים כרגע, עליו להמשיך להשתדל מתוך רצון לעשות את רצון ה', ולא מתוך דבקות ברצונו האישי. הקב"ה אינו בוחן רק תוצאות אלא השתדלות, ולכן גם כישלון חיצוני יכול להיות עלייה פנימית. ה׳ ילווה אותך בדרך הזאת, וייתן לך לב שלא נשבר מן הקושי אלא נבנה ממנו. לעיון בהרחבה בנושא זה עיין בספר "לבדו", עמודים 51-52