שינה על מיטה שיש בה או מתחתיה ספרי קודש

התשובה

יסוד דין כבוד ספרי קודש מבואר בשולחן ערוך יורה דעה סימן רפ״ב סעיף ז, שכתב: “אסור לישב על המטה שספר תורה עליה”, והגה הרמ״א שם: “והוא הדין שאר ספרים”. ומקורו בגמרא מנחות ל״ב ע״ב, שמפני כבוד התורה אין להשתמש במקום שהספר מונח בו דרך זלזול. אמנם הבית יוסף שם הביא בשם רבינו מנוח שיש אומרים שדין זה אינו אלא בספר תורה, אבל בשאר ספרים אינו אלא משום חומרא, וכן משמע מדברי מרן שהעיקר מן הדין להחמיר בעיקר בספר תורה. וכן העלה מרן רבינו עובדיה יוסף בשו״ת יביע אומר (חלק ג יורה דעה סימן ו) ובשו״ת יחוה דעת (חלק ג סימן נט), שבספרים מודפסים יש כמה צדדי קולא ביחס לכבודם. ואף על פי כן, כל ההיתר שנזכר הוא לענין ישיבה, אבל לענין שינה יש מקום להחמיר יותר. שכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן מ סעיף ג: “אסור להניח תפילין תחת מרגלותיו”, וביאר המשנה ברורה שם (סקי״ג) שהטעם משום ביזיון. ומוכח מזה שכל דבר של קדושה שיש בו דרך זלזול – אסור. וכן מבואר בדברי החיד״א בשיורי ברכה (יורה דעה סימן רפ״ב סק״ז), שחילק בין שאר דיני כבוד ספרים לבין שינה, ששינה חמורה יותר מפני שיש בה חשש ביזיון גדול יותר. עוד מצינו בירושלמי (ברכות פרק ג הלכה ה), שהתיר להניח תיבה מלאה ספרים תחת המיטה רק בתנאים מיוחדים – שיהיו לצד מראשותיו ולא לצד מרגלותיו, ושיהיה הפסק בין המיטה לתיבה, ושהמיטה תהיה גבוהה עשרה טפחים – ומבואר מזה שאין זה היתר גמור אלא בצירופים מיוחדים בלבד. לכן למעשה יש לחלק: אם הספרים נמצאים בתוך ארגז המיטה (מתחת למזרון) – יש בזה בזיון ברור, שהרי נמצא שהאדם שוכב על גביהם ממש, ולפיכך אסור לישון על מיטה כזו, אף בספרים מודפסים. ואם הספרים נמצאים מתחת למיטה בחלל נפרד – אף שיש מקום לדון להקל בצירופים מסוימים על פי דברי הירושלמי והפוסקים, מכל מקום אין זה ראוי לכתחילה, ובפרט בשינה שהיא חמורה יותר, ולכן נכון להחמיר ולהימנע מזה, ולהניחם במקום מכובד ונפרד. למסקנה: אין לישון על מיטה שיש בה ספרי קודש בתוך הארגז שמתחת למזרון, מפני שהוא דרך ביזיון. וכן אין ראוי לישון על מיטה שיש ספרים מתחתיה, אף אם אינם בתוך גוף המיטה, אלא אם כן בשעת הדחק ובצירופים מסוימים. ויש להניח ספרי קודש במקום מכובד ונפרד מן המיטה.