האם קשר ממושך יכול להחליף נישואין?

התשובה

השאלה שלך מאוד רלוונטית לדור שלנו, וודאי שאני מסכים שמערכת יחסים אמיתית בנויה על נישואין אמיתיים ומחייבים! את מערכת היחסים שלפני התחייבות ניתן להמשיל לישיבה מוגנת על הגדר, רגל בפנים ורגל בחוץ. מצד אחד אנחנו מעורבים בקשר ואוהבים, אך מצד שני אנו גם נהנים מהעובדה שבכל רגע נתון האפשרות לפירוק הקשר פתוחה וזמינה בפנינו (והרי זה סוד קסמה המרכזי של 'חברוּת' שאינה במסגרת הנישואין – שניתן להתירה בקלות יחסית ). במצב זה, בו איננו נדרשים לקחת אחריות אמיתית, אף האהבה שלנו היא בהכרח מוגבלת. היא יכולה להיות רגש אמיתי מאד, אולם כל עוד היא לא עומדת במבחן ההתחייבות היא נחשבת 'חסרת כיסוי' מבחינה מעשית. מסיבה זו, אין היא ראויה לדעתנו לשם המיוחד "אהבה". רק כאשר נאפשר לעצמנו לוותר על הישיבה המסויגת על הגדר, להתייצב עם שתי הרגליים נוכח בן זוגנו ולהצהיר לו אמונים, לומר לו "אני איתך באש ובמים", רק אז יכולים רגשותינו כלפיו להוכיח עצמם ולהיות ראויים להיקרא אהבה. למעשה ניתן לומר (אף שאני בטוח שיהיו כאלה שיחלקו עלי) שלפני החתונה בכלל לא ניתן להכיר את בן זוגנו עד הסוף, ובאמת שזה ביטוי מוכר בקרב העם ש"אין אתה מכיר את האשה עד שאתה נותן לה טבעת", אלא שהמציאות היא שגם את הגבר אי אפשר להכיר עד החתונה, ולא רק את האשה. היחשפות בפני אדם אחר דורשת אמון בו, אולם מידת האמון שביכולתנו לתת בו תלויה בדרגת התחייבות אליו. כגודל מחויבותו כלפינו כן גודל האמון שנוכל לתת בו, ולהפך (לכן המלה אמון קשורה במלה אמנה, כלומר ברית). התמסרות מוחלטת לאדם אחר דורשת קודם להאמין בו. אמון כזה יכול לבוא לידי ביטוי רק במסגרת נישואין. בכל מצב אחר מנגנון הגנה טבעי ימנע אותנו מלהתגלות במלואנו כלפי השני, ובמידה גדולה אף מלראות אותו עד הסוף. זה פשוט מפחיד מדי... בהצלחה.