כלי בשרי בן יומו שהונח בתוכו חלב צונן ושהה מעת לעת, מה דין החלב?

התשובה

הכלל הידוע הוא ש"כבוש כמבושל" - דבר ששהה בתוך דבר אחר זמן ממושך, נחשב במובנים מסוימים כאילו התבשל בו. לכן בתחילת הדיון היה מקום לומר שהחלב נאסר, מפני שהוא שהה בכלי בשרי בן יומו במשך מעת לעת. אולם בסימן מתברר שיש כמה צדדים חזקים להקל. ראשית, יש מחלוקת גדולה אם דין כבוש נאמר גם בכלים, או דווקא באוכל שנכבש בתוך אוכל או בתוך נוזל. יש פוסקים שסוברים שאין כבישה בכלים. שנית, גם אם נאמר שיש כבישה בכלים, צריך לדון מתי הטעם יוצא מן הכלי: אם עיקר פעולת הכבישה נשלמת רק לאחר מעת לעת, הרי בזמן הזה הטעם הבלוע בכלי כבר נעשה פגום, שהרי עבר עליו זמן, וטעם פגום אינו אוסר כמו טעם טוב. נוסף לכך, בבשר בחלב עצמו יש צד נוסף להקל בדיעבד, מפני שכבישה בבשר בחלב אינה כבישול גמור מן התורה לדעת כמה פוסקים, אלא לכל היותר איסור מדרבנן. כשמצרפים לזה את הדעות שאין כבישה בכלים, ואת הדעות שאין כבוש אלא בחומץ וציר, יש מקום להורות להקל בדיעבד. לכן אף שהדבר בוודאי אינו ראוי לכתחילה, אם כבר אירע שהחלב שהה בכלי בשרי נקי בן יומו מעת לעת, אין לאסור את החלב. הלכה למעשה: לכתחילה אין להניח חלב בכלי בשרי. בדיעבד, אם כלי בשרי בן יומו היה נקי והחלב הצונן שהה בו מעת לעת, החלב מותר באכילה. מקורות שהובאו בסימן: חולין צז; תוספות; איסור והיתר; רמ"א; ש"ך; ט"ז; פרי תואר; חוות דעת; חזון איש; יביע אומר ח"ב יו"ד סי' י אות ד; איסור והיתר לגאון הראשון לציון הרב יצחק יוסף. להרחבת הנושא עיין בספר תורת אבי - איסור והיתר, עמ׳ מ-מג