התייעצות זוגית בעקבות טור הזוגיות

התשובה

שלום רב. קראנו את שאלתך בעיון רב, ולדעתנו נראה (אנחנו כותבים כך משום שאי אפשר לקבוע או לקטלג אדם על סמך שאלה של כמה שורות. וממילא יש את הדברים בעירבון מוגבל) שרעייתך סובלת מפחד מדחייה בדגש על מערכות יחסים. כאשר הדבר העיקרי שמניע אותנו הוא הפחד מדחייה, החיים הופכים לחלום בלהות בו כל צל בגודל עכבר הופך למפלצת מאיימת, ובמקום לקחת דברים בפרופורציה - אנו מכלים את כוחותינו בהתגוננות מתמדת מפני איומים, שפעמים רבות כלל אינם קיימים במציאות. פחד הרסני זה מתגבר פי כמה וכמה במערכות יחסים רומנטיות על-פיהן אנו שופטים עצמנו בחומרה כשווים או חסרי ערך. מהיכן נובע הפחד מדחייה? מקורו של הפחד מדחייה בילדות: הורינו, בשל הציפיות שנשאו, החינוך שחוו ובשל תסכול וכאב שכלל לא היו קשורים אלינו, נהגו בנו פעמים רבות באופן שיפוטי, ולא אחת היו כה עסוקים בבעיותיהם עד שצרכינו היו עליהם כמעמסה נתנו לנו תחושה של אהבה מותנית. כלומר הקשר הראשוני והבסיסי ביותר של הילד לא היה חזק ונתפס בעיני הילד כדבר רעוע שכל שניה עלול להתפרק. אותו אדם שאינו מתמודד עם אותם זיכרונות ילדות קשים, וגורם להם לסוג של "התבגרות" "התפכחות מחודשת", ישא בליבו ובראשו בכל עת את אותן תחושות כאב ומרירות של אותו ילד קטן חסר האונים. מכיוון שילד אינו יכול להבין את התמונה הכוללת, הוא רואה הכל כקשור בו ("זה באשמתי", "הכל בגללי"). כאשר הוא חווה דחייה, הוא מנסה להיות טוב יותר ולרצות, אך מכיוון שהדחייה אינה נובעת ממניעים רציונליים הוא לעולם אינו מצליח, לא משנה עד כמה הוא משתדל. כתוצאה מכך מפתח הילד חוסר ביטחון מחד וכעס מנגד. כיצד משפיע הפחד מדחייה על מערכת היחסים? מכיוון שלא זכו לכך מהוריהם, מטילים מבוגרים רבים על בני-זוגם את הציפיה שיספקו להם את האהבה ללא תנאי שאמורה האם או האב לספק לילדיהם. פעמים רבות הם גם מעתיקים את אותה תחושת קשר של ההורים גם לבן זוגם (שזה מובן לגמרי כיון שהמערכת יחסים הזוגית היא בעצם השלב המתקדם של המערכת יחסים בין הורים לילדים – "ועזב את אביו ואמו ודבק באשתו"). יש מספר אופנים בהם הדבר יכול לבוא לידי ביטוי. פעמים ואותו מבוגר יהיה אדם חלש רגשית, חסר ביטחון, תמיד יפחד מכישלון, מתוסכל מאוד, כועס על כל העולם. במקרים חריפים יותר יכול הוא לשכנע את עצמו שבת זוגתו (או להפך) לא באמת אוהבת אותו. התחושה הפנימית שלו, שלא הגיוני שבאמת אוהבים אותו ללא תנאי, תיצור אצלו מנגנון הגנה שיסרב להאמין לכך, ואף ינקוט בכל מיני אמצעים כדי לבחון את האהבה של בן הזוג. חיים לצד בן זוג כזה מעייפים מאוד, והמציאות מראה שאף אם באמת בן הזוג אוהב אותו, ההתמודדות, הבחינות החוזרות ונשנות, והאמירה הבלתי פוסקת "שלא אוהבים אותי", בעצם מהווה "מחשבה יוצרת", ועל ידי כך יהרוס לעצמו גם את המערכת היחסים העכשווית שלו. ממקום זה אנו יוצאים לעולם כשאנחנו מטילים ספק בערכנו ויראים מכל דחייה שמהווה בעינינו הוכחה לכך שאיננו שווים מספיק. יש שמוצאים עצמם כבר בבית-הספר במוקד הלעג והדחייה, אחרים 'עובדים קשה' בכדי להימנע מכך ופעמים רבות אף מצטרפים לאלו שפוגעים באחרים. בשלב זה או אחר חווה כמעט כל אחד את הפחד מדחייה באופן הברור ביותר ביחסים רומנטיים. למה דווקא שם? הציפיה מיחסים רומנטיים היא שסוף-סוף יגיע האדם שתמיד יאהב אותי, יקבל כל התנהגות שלי, יסלח על כל טעות ובקיצור – יתן אישור מתמיד לכך שאני נפלאה, ויגרום לי סוף סוף להרגיש בעלת ערך. לציפיה כבדה זו מתלווה באופן טבעי גם פחד עצום – הפחד שהדחייה בכל זאת תגיע וחשש מהכאב שהיא תגרום. דבר זה גורם לכך שעוד בטרם קרה דבר אנו צופים את הפגיעה בעיני רוחנו ובמטרה להימנע מכאב מנסים לבלוש אחר סימנים לבואה. אך במקום לעזור העמידה על המשמר הופכת אותנו עוד יותר פגיעים וגורמת לנו לפרש כל דבר הכי קטן כסממן לחוסר אהבה כלפינו. וכאשר החשש עולה, בראשנו כבר רץ הסרט הרע כולו. לדוגמה: הבעל לא יוצר קשר במשך זמן ארוך מן הרגיל ועוד בטרם התבררה הסיבה האשה מחליטה שהוא לא אוהב אותה ולא רוצה יותר בחברתה. כתוצאה מכך היא מרגישה פגועה וכועסת ומנסה לאזן את המצב באמירות כגון: "יותר טוב ככה, ממילא כבר אין לנו דבר במשותף". כאשר היא דוחה אותו במחשבה היא כביכול מאזנת את פגיעתו בו. פגיעה, יש לזכור, שעדיין לא התרחשה!!! סרטים מעין זה מתרחשים בראשנו לעיתים קרובות, ופעמים רבות על בסיסם אנו מגיבים בתוקפנות ובהאשמה עוד בטרם בררנו את העובדות לאשורן. הציפיה שמישהו יאהב אותנו ויקבל אותנו באופן מלא - כל הזמן, אינה ריאלית ולכן, מהר מאוד היא גם מכזיבה. מה גם שבשל כאב העבר עומד אותו אדם כל העת על המשמר, חרד פן יחווה פגיעה נוספת, וממהר לפרש כל אירוע באופן שלילי ופוגעני כלפיו. לנשים וגברים, ככלל, תגובה שונה במקצת לפחד מדחייה, אף שהכאב שבתוכם זהה. נשים הסובלות מכך מאבדות את הביטחון בשלב מוקדם מאוד של הקשר ונוטות לדרוש הוכחה מתמדת לאהבתו של בן-זוגן, פעמים רבות באופן מתיש וקיצוני. בשל הכאב שבתוכן, גם כאשר מתאמץ בן-הזוג להוכיח את אהבתו הן מוסיפות להטיל בה ספק, ובנקל מגיבות בכעס, האשמה, דרמה ובכי. כאשר הופך הגבר שמולן מסויג ומתרחק אין זה בהכרח משום שהפסיק לאהוב אותן, אלא משום שהוא מותש רגשית. גברים הסובלים מפחד מדחייה נוטים לפעול מהאגו; בתחילתו של קשר חדש הם יהיו מאוד רגישים ועם הסממן הראשון שייתפש בעיניהם כדחייה, ימהרו להצהיר שאינם מעוניינים בהמשך הקשר רק בכדי שלא לחוות דחייה אפשרית. לאחר הפרידה הם ינסו בכל הכוח להראות שלא אכפת להם, ידחיקו את רגשותיהם ויכנסו לקשר עם האשה הראשונה שתגיד להם 'כן', רק בכדי להוכיח שהתגברו. גבר שסובל מפחד מדחייה הוא בן-זוג קנאי, שחייב לדעת כל הזמן איפה זוגתו ומה היא עושה, מפחד שתראה טוב מדי או שתגשים את עצמה ולא תזדקק לו עוד. יש לו צורך אובססיבי לייעץ לה ולטפל בבעיותיה, מה שמצייר אותו בעיניה כחזק ומוצלח ממנה. נשים, מתוך חוסר הבנה, עלולות לתפוש התנהגות שכזו כאות לאכפתיות ואהבה. נשים וגברים יטו במצב זה להתנהגות קיצונית וחסרת שליטה, כדוגמת מעקב פיזי אחר בן/בת-הזוג, בדיקת שיחותיו וההודעות שהוא מקבל, מעקב בפייסבוק, או הופעה פתאומית בביתו, לעיתים בשעות הקטנות של הלילה. לאחר הפרידה הם עלולים להמשיך לחשוב על הקשר במשך שנים רבות ללא יכולת להתנתק, לא בשל אהבה אלא בשל צורך מכלה שהאדם שדחה אותם וכביכול מחק אותם, ישיב על כנו את כבודם האבוד. איך מתגברים על הפחד? לא ניתן להתגבר על הפחד מדחייה בעזרת שינוי הנסיבות החיצוניות. כל מי שניסה זאת יודע שללא קשר לנסיבות, תמיד תמצא סיבה לפחד. פחד מדחייה הוא ביטוי של מטען רגשי לא פתור, ובטרם יתפוגג מטען זה תמיד ימצאו ראיות לקיומו, שכן בציפיותינו ובתגובותינו נביא על עצמנו עוד ועוד אנשים ומצבים שיפגעו בנו ויגרמו לנו לחוש דחויים. אדם שנושא פחד מדחייה "חי בסרט". הוא אינו רואה את המציאות בבהירות, ויש לו צורך מכאיב לפרש כל מילה או אירוע באופן השלילי ביותר, משום שנדמה לו שזה יסייע לו להימנע מפגיעה. השחרור מהכאב טמון בהבנה שהוא אינו מגיב באופן ישיר לאירוע העכשווי, אלא לכאב נושן שעדיין חי בתוכו אותו מצית האירוע. כן, עליו להכיר בכך שתכופות הוא שרוי ברחמים עצמיים ומהר מאוד הופך תוקפני ומאשים כלפי מי שנדמה לו שפגע בו, ולראות כיצד התנהגות זו רק מגבירה את כאבו וגורמת לאנשים להתרחק ממנו. הבנת המצב והרצון לשנותו הם הבסיס ההכרחי לשינוי. משאנו מבינים את המצב, מומלץ להסתייע במיקוד תשומת ליבנו ברגע ההווה ככל שניתן. הנוכחות ברגע ההווה מסייעת להפריך את ההזדהות עם הדימיונות הכה מוחשיים שבראשנו, ולראות בבהירות את המצב העומד לנגד עינינו. כאשר הפגיעות שבתוכנו נרגעת והפחד משתחרר, ביכולתנו לראות עד כמה היו מחשבותינו הזויות ולהבין שלא כל מה שאדם אחר עושה מופעל אישית נגדנו. רק אז נפתחת בפנינו היכולת לנהל מערכת יחסים נינוחה, מכילה, מפרה ואוהבת. מקווים שעזרנו לשפוך מעט אור על הבעיה. בהצלחה.