במה חטא הנחש?

התשובה

שלום וברכה. השאלה טובה מאוד. אני אתייחס לשלוש השורות הראשונות של שאלתך כי זה בעצם עיקר השאלה... מה חטא הנחש? הרי הוא "רע" ואין לו בחירה כ"כ. קודם כול צריך לומר שהנחש שלפני החטא לא היה נחש רגיל כפי שאנחנו מכירים היום. התורה מתארת אותו כ"עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה". הוא דיבר, חשב, תכנן ופיתה את חוה. לכן ברור שהייתה בו מידה מסוימת של דעת ואחריות. גם הקדוש ברוך הוא אומר לו: "כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת", כלומר מייחס לו מעשה שנעשה מתוך אחריות. אבל נראה שיש כאן נקודה עמוקה יותר. בספר התניא מבואר שהנפש הבהמית של יהודי באה מקליפת נוגה, שמעורבים בה טוב ורע, ואילו נפשות אומות העולם נמשכות משלוש הקליפות הטמאות, שאין בהן טוב. אלא שאין הכוונה שכל גוי מוכרח לעשות רק רע ואין לו שום בחירה. הרי הגויים נצטוו בשבע מצוות בני נח, ואם לא הייתה להם שום אפשרות לבחור, לא היה טעם לצוות אותם ולא היה מקום לשכר ולעונש. התניא מדבר על מקור החיות ועל השורש הפנימי של הנפש. הוא אינו אומר שאין לאדם אחריות על מעשיו. גם מי שמקור חיותו בקליפה יודע להבחין בין מעשים שונים ונתבע לקיים את המצוות ששייכות אליו. הצמח צדק מסביר בדרך מצוותיך, במצוות אחדות ה', שמישראל נדרשת מדרגה מיוחדת של ייחוד. יהודי צריך לדעת שאין שום כוח עצמאי מלבד הקדוש ברוך הוא. המלאכים, המזלות וכל הכוחות שבעולם אינם פועלים מעצמם, אלא רק מכוחו וברצונו. מבני נח, לעומת זאת, לא נדרשת אותה מדרגה של ייחוד וביטול שנדרשת מישראל. לפי המהלך שמביא שם הצמח צדק, הם אינם מצווים על השיתוף באותו אופן שבו ישראל מצווים עליו. עם זאת, גם הם חייבים להכיר בכך שיש בורא לעולם. אסור להם להכחיש אותו או להאמין שכוח כלשהו בעולם קיים ופועל לגמרי מעצמו. אמנם בגדר ההיתר של שיתוף לבני נח יש מחלוקת בפוסקים, ולכן לא נכון לומר בפשטות שלכל הדעות מותר להם לעבוד בשיתוף. אבל היסוד ברור: הקדוש ברוך הוא אינו דורש מהם את מדרגת הייחוד של ישראל, אך הוא כן דורש מהם לדעת שיש בורא לעולם ושהם אינם מציאות עצמאית. וזה אולי עומק חטאו של הנחש. הנחש לא רק משך את חוה לעשות דבר רע, אלא הכחיש במפורש את דבר ה'. הקדוש ברוך הוא אמר לאדם: "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", והנחש אמר: "לֹא מוֹת תְּמֻתוּן". כלומר, הוא לא רק אמר לחוה שכדאי לה לאכול, אלא אמר לה שדבריו של הקדוש ברוך הוא אינם אמת. יתרה מזו, הוא הציג את הקדוש ברוך הוא כבעל אינטרס. הוא אמר לחוה שהקב"ה אינו רוצה שהם יאכלו מן העץ מפני שהוא יודע שאם יאכלו יהיו כאלוקים. כאילו הקב"ה חושש מהם ומנסה למנוע מהם להיות גדולים. בכך הנחש ניסה לעקור את האמון של האדם בבורא ולהציג את הבורא כמי שמתחרה בו. לכן הנחש לא נענש על כך שלא היה צדיק. לא דרשו ממנו להיות במדרגתו של אדם הראשון. הוא נענש מפני שגם הרע חייב לדעת שהוא נברא. גם הקליפה מקבלת את חיותה מהקדוש ברוך הוא ואין לה קיום משל עצמה. כשהיא מכחישה את הבורא ואומרת שהוא אינו מקור האמת, היא מורדת בעצם המקור שמחיה אותה. כמובן, אין פירוש הדבר שהיה מותר לנחש להרע לאחרים ורק הכחשת הבורא הייתה אסורה לו. עצם העובדה שהוא החטיא את חוה ופגע באדם הייתה חלק מחטאו. באותה מידה, העובדה שאומות העולם יונקות משלוש הקליפות הטמאות אינה מתירה להן לפגוע, לגזול או להרוג. הן נצטוו בשבע מצוות בני נח ונידונות לפי מה שנדרש מהן. נמצא שהקדוש ברוך הוא אינו דורש מכל נברא להגיע לאותה מדרגה, אבל הוא כן דורש מכל נברא לעמוד באחריות שניתנה לו. הנחש נענש משום שהשתמש בדעת ובערמומיות שהיו לו כדי להכחיש את דבר ה', להחטיא את האדם ולהרחיק אותו מן הבורא. במילים פשוטות: גם הרע צריך לדעת שיש בורא לעולם. הוא אינו נדרש להיות טוב כמו הקדושה, אבל הוא גם אינו רשאי לשכוח מי ברא אותו, להכחיש את דברו ולנסות לנתק ממנו אחרים.